אובדנות אצל מבוגרים

מאת: חופית נגר

0

אובדנות אצל מבוגרים

כשמתייחסים לאובדנות, הנטייה היא לדבר על התאבדויות בקרב בני נוער.
אך התאבדויות ואובדנות מתרחשים גם בקבוצות גיל מתקדמות יותר.
פרופ’ יורם ברק (מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית באברבנאל) אמר במאמרו – “הסיבה שבגינה התאבדות בקרב מבוגרים לא נחשפת לדיון הציבורי היא שאנשים לא מעוניינים לדבר על כך, מכיוון שמוות של אדם מבוגר נחשב ללגיטימי ונורמלי יותר מאשר אדם צעיר”

סיבות לאובדנות אצל מבוגרים

מנתוני הלמ”ס עולה כי אנשי מקצוע מדווחים עליה בדיכאונות אצל מבוגרים עם היציאה לפנסיה.
כאשר לתחושת אובדן הערך העצמי מתווספות תחושות של ויתור.
בדידות וחוסר רצון להמשיך בחיים חסרי ערך.
למעשה השינוי הפתאומי בחיי היומיום עלול להביא לתחושת ריקנות וחוסר מעש.
בשונה מהם, מבוגרים אשר סובלים מדיכאון עמוק, נמצאים בעיקר בתחושה של חוסר אונים, תחושה שאין מוצא.
הרי שהם כבר חוו את החיים, עברו את הקשיים ואת השינויים ההורמונליים והתפתחו להיות בני אדם בוגרים ומתפקדים בעולם.
אך עם המעמד הזה מגיעה אחריות גדולה ותחושות מיצוי אפשרויות, שבגיל ההתבגרות ניתן לנווט אותם לאפיקים אחרים.
בין אם מדובר בחובות גדולים, במחלה נפשית או טראומה, הפחד מהעתיד מהווה טריגר לפעולה קיצונית בעלת השלכות חמורות על החברה כולה.

הסיבה המהותית ביותר לבחירה לשים קץ לחיים היא ללא ספק דכאון, אך פנים רבות לו.
לפי ד”ר סני גורדון בר (פסיכולוגית קלינית) הסיבות הנפוצות להתאבדויות בקרב צעירים עד גיל 25 הן חובות ואובדן ערך עצמי.
סטארטאפיסטים שעסקם כשל ואנשים החוששים שאיבדו את הערכת הסביבה אליהם.
אך הסיבות מקבלות אופי מעט שונה ככל שגיל עולה.

“כל אדם המדבר על כוונתו לשים קץ לחייו בעצם מחפש עזרה” ד”ר סני גורדון בר

נתונים בשטח

תופעת ההתאבדויות בקרב מבוגרים בגילאי 30 ומעלה בישראל מפתיעה מבחינה כמותית ומהווה נורת אזהרה בנושאי רווחה ובריאות הנפש.
הסטטיסטיקה מראה כי בקרב בני 18-44 יהיו כ- 10,000 ניסיונות התאבדות בכל שנה, מתוכם כ- 500 מצליחים לשים קץ לחייהם.
בכך ההתאבדות מהווה את גורם המוות השלישי בשכיחותו בקרב גברים ונשים בקבוצת גילאים זו בישראל, כאשר ישנם פערים גדולים במיוחד בין הגברים לנשים – פי 4.6 למעשה (ע”פ הלמ”ס דו”ח סיבות מוות לשנת 2016).
בשל ממדי התופעה, משרד הבריאות פיתח תוכנית לצמצום שיעורי התאבדות בישראל ולשם כך נקטו בפעולות מנע הכוללות הגבלת תרופות, הכשרת אנשי צוות רפואיים וחברתיים, הגבלת אישורי נשק, טיפול נפשי תומך* וכן בטיחות מבנים מועדים להתאבדויות.
על-פי דו”ח “אובדנות בישראל” שנכתב על ידי אגף המידע במשרד הבריאות בישראל נמצא כי שיעורי ההתאבדות עולים בהתאם לגיל בקרב גברים ובשנת 2013 אחוז ההתאבדויות מעל גיל 65 עמד על 21%.
(מקורות נוספים: הלמ”ס, נתונים על התאבדויות בקרב בוגרים)

אפשר לדבר על זה

חשוב לציין פה, שלעתים הדיכאון עצמו הוא לא בהכרח הסיבה, אלא מהווה טריגר.
לדבריה של ד”ר סני גורדון בר: “לאדם דכאוני אין כוחות להתאבד.
הסכנה האמתית היא כשאדם נמצא ביציאה מהדיכאון, לאחר שהתחזק מעט אך עדיין נמצא בשלב רגיש, חשוף ופגיע”
לכן הרפורמה בבריאות הנפש חשובה מאין כמוה ועשויה לסייע במקרים שבהם אדם לא רואה מוצא אחר ורואה במוות כפתרון לקשיים.

התאבדות היא לא נושא שמרבים לדבר עליו בשיח פתוח.
מכיוון שגרימת מוות מכוון של אדם כלפי עצמו הוא נושא קשה ומתקבל כאובדן בעיקר בקבוצות הגיל הצעירות יותר (18-45) לעומת בני הגיל השלישי.
אך חשוב לנהל דיון ציבורי ופתוח בנושא ההתאבדויות.
לא על-מנת לשבור את הטאבו סביב הנושא, אלא כדי לתת לאוכלוסיה כלים להתמודדות הלא פשוטה עם מחשבות אבדניות ובעיות אישיות.
ככל שידברו על הנושא יותר, מערכת הבריאות הציבורית תוכל לתת מענה נכון ומדויק יותר לכלל האוכלוסיה וללמוד איך לא לפספס סימנים מדאיגים.

*טיפול נפשי תומך – ב2015 הופעלה רפורמה בכל קופות החולים בנושא בריאות הנפש הכוללת בניית מרפאות לשיקום נפשי בכל סניף והעברת המימון לטיפול נפשי לקופות החולים ולא למשרד הבריאות.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply