אובדנות בגיל ההתבגרות

מאת: חופית נגר

0

אובדנות  בגיל ההתבגרות

אובדנות היא ספקטרום רחב של התנהגויות המהוות סממן של מצוקה נפשית, אשר נע בין הקצוות המנוגדים של מחשבות בנושא מוות ועד למעשה עצמו.

דיכאון ואובדנות נפוצים יותר בגיל ההתבגרות

לשינויים גופניים, רגשיים והורמונליים יש מקום של ממש בהיווצרותם של קשיים בתפקוד ותחושות של בדידות וכעס, אותם חווים באופן הרבה יותר טוטאלי בגיל ההתבגרות.
הלחץ החברתי, זיקה למצוינות והשגיות, וכן רגשות ומחשבות בנושא דימוי עצמי בתקופה זו, עשויים לתרום לתחושת תסכול פנימי עמוק אל מול העולם ויכולים להתבטא בדיכאון, הפרעות אכילה ומשברים רגשיים שונים, כחלק מהניסיון של הנפש להתגבר על הדיסוננס הקוגנטיבי* הנוצר במהלך התקופה בה השינויים במבנה המוח ויכולות החשיבה המופשטת מקבלים במה מרכזית בחיי היומיום.

חשוב לדעת שגיל ההתבגרות הוא שלב מאוד קשה בחיי כל אדם,
בעיקר מפני שכל הרגשות הצפים ועולים מורגשים בצורה אקוטית ולעתים יכולים להיות מפחידים ומטלטלים.
אותם רגשות מתפרצים לעתים באופן טוטאלי ועלולים להתפרש כאמת אבסולוטית ללא פתרון נראה לעין.
אך כדאי לזכור שזהו שלב נורמטיבי בתהליך ההתבגרות ואפשר לעבור אותו עם הכוונה נכונה והבנה שהדברים ישתנו בעתיד, שלא תמיד נרגיש כך ושהרגשות שאנו חווים כרגע כבלתי ניתנים למיתון, למעשה יתמתנו כשיהיו לנו הכלים להתמודד עמם בצורה אפקטיבית.

הסיבות שעשויות לגרום למחשבות אובדניות בגיל ההתבגרות הן רבות ומגוונות, אך ניתן לרכז אותן למספר גורמים עיקריים, כאשר כולם מתנקזים לדיכאון

  • התעללות
  • חשיפה להתאבדות בבני נוער
  • הפרעות נפשיות שונות המשפיעות על תנודות במצב הרוח. (פוסט טראומה, דיכאון, דו קוטביות, חרדה)
  • בריונות ובריונות רשת
  • גינוי חברתי(חרם)
  • רצון\צורך בתשומת לב, רצון להוכיח לכולם משהו

מחשבות על מוות לא בהכרח מעיד על אובדנות
לא בכל פעם שאדם מהרהר במוות זהו סימן לדאגה.
למעשה זו שאלה לגיטימית שלרובינו אין לה תשובה.
לכן רצוי לשים לב להבדלים בין המחשבות הפילוסופיות והקיומיות שהן חלק מהתפתחות הנפש וההתבגרות, לבין מחשבות אובדניות שמגיעות ממקום של פגיעות ואובדן משמעות – והן בעצם הרצון לסיים את החיים.

המוות בעולם המערבי הוא בעיה מפני שאנחנו משתיקים אותו ומעמידים פנים שהוא לא קיים” – אלן ווטס

מהם סימני האזהרה המחייבים התייחסות מיוחדת?

למעשה, כמעט כל אדם המתכנן לקחת את חייו ירמוז לגבי הנושא בהזדמנות אחת או יותר –
“אתה תצטער על זה כשאני אמות”, “אתה תראה שיהיה לך יותר טוב בלעדי”, “אני לא רוצה לחיות יותר”.
זוהי נורה אדומה מהבהבת ואין להתעלם ממנה.
היא נאמרת מתוך כאב נפשי גדול מאוד ואותו אדם זקוק לעזרה.
עוד סימני אזהרה שחשוב לשים אליהם לב:

  • חוסר תקווה ורגשות בלתי נסבלים
  • אדישות לא אופיינית
  • שינויים קיצוניים במצב הרוח
  • חוסר עניין בפעילויות ובמפגשים עם חברים
  • שינויים בהרגלי האכילה והשינה
  • הזנחה עצמית
  • פגיעה עצמית שאינה מסכנת חיים כמו חיתוך עצמי או צלקות
  • ניסיון התאבדות בעבר או ניסיון לפגיעה עצמית מסכנת חיים
  • קיימים האמצעים והתכנון למעשה

איך לבקש עזרה?

ייתכן שקיים כרגע פחד מבקשת עזרה, חשש כלשהו להיחשף עם הרגשות הקשים שלנו ולקבל תגובה של לעג או בוז, אך המעשה האחד הזה יכול להציל חיים.
חשוב לדבר על הנושא בצורה גלויה עם אדם שיש לו את הכלים לסייע ולצאת מהמשבר.
ואם אתם חושדים שאחד מהקרובים לכם נמצא במצוקה נפשית, אל תהססו לבקש עזרה.
גם אם זה כרוך ב”לשבור את הנאמנות” שיש לכם עם חבריכם הקרובים. מדובר בהתערבות בריאה וחיונית.

1201 – מוקד ער”ן (עזרה ראשונה נפשית)

*דיסוננס קוגנטיבי – מצב בו המחשבה או הדעה שלנו בנושא מסוים לא מתיישרת עם המעשים שלנו ומאלצת אותנו להתמודד עם קונפליקט או סתירה פנימית. הוא נגרם בשל הצורך של הנפש להתנהל בצורה עקבית והרמונית בין דעותינו למעשינו בפועל (לאון פסטינגר הגה את התיאוריה בשנות ה-50).

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply