אני הומו בארון

אנונימי

0

אני הומו בארון

היי.
כנראה אנחנו לא מכירים, וגם לא נכיר, אבל זה הסיפור שלי.
אני גר בעיר במרכז, החיים שלי די רגילים אפילו טיפה משעממים, ההורים שלי בקשר טוב ויש לי משפחה מחוברת וקשורה, אבל דבר אחד משנה הכול.
כמו שהבנתם בכותרת אני אוהב בנים, אני נמשך לבנים.
העולם הגברי מעניין אותי (כן אני גם נמשך לבנות אבל פחות).
אני בארון אבל מפחד, לא בגלל שום דבר אחר, אני יודע שברגע שאני אצא ממנו החיים שלי יהיו שונים לגמרי.
אני בן 18 ונמצא בתיכון (אתם בטח יכולים להבין את הקושי) זאת שנה שמגלים את עצמכם.
שנה שאתם מנסים להפוך אותכם לגרסה יותר טובה ממה שאתם עכשיו כי כנראה תיתקעו עם הבחור שמסיים יב’ כל החיים.

קשה מאוד להיות הומו בארון

במיוחד שיש סביבה גברית (בית ספר רק של בנים) כבר אין להם גבולות.
עכשיו אני לא רוצה להגזים אבל לפעמים שמורידים מכנס ומראים תתחת אני מנסה להגניב איזה מבט כזה.
אבל מיד אחרי זה מסתכל לצד ומשחק אותה כאילו לא הסתכלתי וזה בכלל לא מעניין אותי.
הסביבה מאוד שופטת, החיים מאוד קשים.

יש הסתכלות רבה על החיצוניות שלך הרבה לפני הפנימיות שלך וכל מה שאתה עושה ישר מתייג אותך באיזשהוא משבצת.
יש את הפעמים האלה שזורקים לי את המילה” הומו” “יא הומו” “די כבר יא גיי” ובכל פעם שזה קורא משהו בגוף שלי ישר גורם לרעד ופחד שאולי הם יודעים.
אולי הם שמו לב לשליחות מבט לפעמים אולי הם שמו לב שאני מעדיף גברים.
פחד כזה משתק אותך, גורם לך לכאב בטן טורדני, לסוג של חרדה מהיציאה הארורה הזאת.
כי למה אני צריך לפחד כי אני אוהב את אותו המין שלי, למה אני צריך לשקר כל פעם שמדברים על בנות ושכמה בא לי לשכב עם אחת.

ושאני אפילו לא אדבר עם מה שזה יגרום למשפחה שלי, אבא שלי הוא הכי הגבר הטיפוסי, המאצ’ו, שכל הבנות היו פעם רוצות אותו ולחשוב שפתאום הילד שלו בכלל “מתחנגל”,” מתרומם”, “אוכל בתחת” לא נראה לי יעבור לו כאילו כלום.
החברים הקרובים כנראה לא ידברו איתי שלא לדבר על השכבה, ועל הירידות שיהיו.
קשה להיות הומו ב2018 אבל מה שיותר קשה זה להיות הומו בארון…
מקווה שאהבתם❤

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply