בדידות בגיל השלישי

מאת: חופית נגר

0

בדידות בגיל השלישי

בדידות היא ביטוי רגשי של מצב חברתי, המתבטא בחוסר השתייכות וריחוק, אך עם זאת בכמיהה לחיבור עם אחרים.
כבר דיברנו במאמרים קודמים, על כך שבדידות היא מצב מחשבתי ומנטלי.
כלומר, אדם אחד יהיה מוקף בהמון אנשים אך עדיין ירגיש בודד, בעוד האחר, יחזיק באולי חבר אחד, ועדיין ירגיש שהוא לא לבד.
ועדיין, כשמסתכלים על בני הגיל השלישי, אנחנו יכולים לראות רמות בדידות גבוהות מאוד והמענה לצורך החברתי,
נתקל בהרבה מאוד אתגרים בשלב הזה של החיים.
מטבענו, אנחנו יצורים חברתיים המחפשים קשרים אנושיים תומכים עוד מגיל הינקות והצורך שלנו בקהילה ובחברה מתבסס יותר ככל שאנחנו מתבגרים.

אז איך קורה שדווקא בגיל מבוגר, קשה לנו כל כך ליצור לעצמנו את המעגל התומך והחשוב הזה?

הפסיכולוגיה טוענת כי ביצירת חוגים חברתיים בגיל השלישי עולים קשיים בסיסיים כמו ניידות,
יכולת כלכלית והברור מכל הוא הקושי של המפגש הרגשי עם הבדידות שנבנית עם מותם של חברים ומכרים קודמים.
הקושי ליצור חברויות חדשות בגיל מבוגר מגיע בעיקר מקושי בגילאים צעירים יותר, אך יכול לנבוע גם משינוי מחשבתי לגבי החיים עצמם.
על פי מחקרים (מתוך “המשרד לטיפול בבדידות” של הפסיכולוגית יעלה ורטהיים),
ככל שאדם יהיה סגור יותר ומלא בכעסים, כך יתקשה יותר במציאת חיבור,
בעוד אנשים שהצליחו ליצור חברויות עמוקות ומשמעותיות במהלך חייהם,
יוכלו להתמודד עם אובדן חבריהם באופן מיטיב יותר מבחינה מנטלית.
לא פעם דיברנו כאן על תיאוריות היקשרות שונות ומשמעותן בנוגע לנפש ולצמיחה רגשית.
גם כאן, הנושא החשוב הזה עולה מזווית קצת אחרת.
על מנת לבנות מערכות יחסים מבוססות על אמון אנחנו זקוקים להיקשרות בעלת דפוסים חיוביים של חיבה, כבוד והערכה וכן חום ואופטימיות.

בהקשר של היקשרות בתינוקות זה די פשוט.

תינוקות הם יצורים שקל לאהוב ולהרעיף עליהם אהבה כל הזמן, לכן קל יותר לתת להם את המענה לצורך הזה.
עם מבוגרים הנושא הופך מורכב יותר כי לרוב, לקראת גיל הזקנה אנחנו הופכים לציניים,
פסימיים ויש שיאמרו ממורמרים, לכן קשה יותר להקשר אלינו מתוך רצון אמיתי.
אם נוסיף לקשיים הללו את אספקט הבושה ואי הודאות בקשרים הקיימים,
ניתן יהיה להסיק כי האדם הבודד יחשוש ליצור קשר עם יקיריו מפני שלא ירצה להטריח אותם.
וכך למעשה מתחיל הריחוק שמוביל לכך שהקשרים מתרופפים, עד שייעלמו כליל.

בעקבות מחקר בריטי שהראה כי מעל 200,000 קשישים לא דיברו עם חבר או קרוב במשך למעלה מחודש,
ניתן להסיק שהבדידות תופסת מקום דומיננטי בחייהם של בני הגיל השלישי.
התברר כי מעל ל-9 מיליון (מתוך 66 מיליון תושבים בבריטניה), מעידים על בדידות תמידית או ברוב הזמן,
ולכן החליטה הממשלה למנות שרה לענייני בדידות על מנת לטפל ולמגר את התופעה העגומה (מתוך מאמר שפורסם ב”גלובס“).

אכן, לבדידות השפעות הרסניות על המצב הפיזי והרגשי של האדם,

ואף נמצא קשר בין מחלות לב וקריסה גופנית בגיל השלישי בקרב מבוגרים עם מעט קשרים חברתיים לעומת אלו שיש להם קהילה תומכת.
בנוסף ליוזמות ממשלתיות ברמה העולמית לחקר הבדידות והשפעתה,
וכן בטיפול בנושא ברמה החברתית העולמית.
ישנן יוזמות פרטיות ומקומיות שנראות מבטיחות ברמה מסוימת.
החשיבות של יצירת מפגשים חברתיים קבועים ידועה ומדוברת רבות בהקשר הזה,
וגם מעורבות קהילתית וחיפוש אחרי הנאה.
לכן, במספר מקומות בעולם, וגם בישראל, קיימים גני ילדים הממוקמים בתוך בתי אבות ומרכזי קשישים,
במטרה לאחד בין הדורות, לעודד כבוד למבוגרים וכמובן, ליצור קהילה ותחושת שייכות והערכה למשתכנים במקום.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply