• בדידות בעידן הרשתות החברתיות.

למרות הרשתות החברתיות, הרבה אנשים מרגישים בודדים יותר. למה זה קורה?

בדידות בעידן הרשתות החברתיות

הודות לרשתות החברתיות, הפכנו להיות עולם הרבה יותר קטן, נגיש ומחובר.
בחיפוש מהיר אפשר למצוא קהילות בכל תחום אפשרי, ולהתחבר עם אנשים בעלי תחומי עניין משותפים.
אז למה בעצם כל כך הרבה אנשים מרגישים בודדים? האם הניסיון לחבר אנשים מכל קצוות תבל דווקא הפכה אותנו דווקא ללא מחוברים?

בארה”ב למשל, 40% מהאנשים העידו השנה כי הם מרגישים בודדים, לעומת שנות ה-80, בהן רק 20% הרגישו כך.
זה בהחלט מעלה את השאלה לגבי מקומן של הרשתות החברתיות בחיינו ואיך אפשר שהגלובליזציה הגדילה את תחושת הבדידות.

הסיבה הכי בולטת היא ההתמכרות לטלפונים החכמים.

אתם יכולים ללכת ברחוב שקועים בטלפון ולא לראות או לשמוע בכלל שמישהו פונה אליכם.
אפילו תוך כדי מפגשים חברתיים אנחנו נוטים להסתכל יותר מדי מה קורה במקומות אחרים במקום להנות מהמפגש החברתי.
חשוב להבין, מפגשים חברתיים פיזיים הם חשובים הרבה יותר מכל קשר וירטואלי שיהיה לכם. קשרים חברתיים הכרחיים לבריאות הפיזית והנפשית שלנו, כבני אדם.
ולא, כתיבה אובססיבית של פוסטים וגלילה בלתי נגמרת הם אינם תחליף למפגשים חברתיים אמתיים. כמו כן, ברשתות החברתיות אנחנו מוצאים את עצמנו עושים יותר ויותר השוואות בין מה שקורה אצלנו בחיים למה שקורה אצל אחרים.

גם מחוץ לאינטרנט, כשאנחנו משווים את עצמנו לאחרים, אנחנו פוגעים שלא במכוון בערך העצמי שלנו.
קיימת נטייה טבעית לראות מה אחרים השיגו מבלי לדעת עליהם יותר מדי ומיד מסיקים על עצמנו שאנחנו לא טובים מספיק. פי כמה וכמה כשמדובר ברשתות החברתיות.
החיים בפייסבוק ובאינסטגרם נראים כל כך זוהרים שאתם מתחילים לחשוב שמשהו לא בסדר אצלכם.
כשלמעשה, אף אחד לא רוצה להעלות תמונות שלו בוכה אחרי פרידה או עצבני אחרי שפספס את האוטובוס.
מספיק חיוך לשנייה וחצי של צילום כדי לגלם באופן משכנע תפקיד של מישהו מאושר שהכל מסתדר לו.

בנוסף, הרבה מאוד אנשים נכנסים דרך פרופילים פיקטיביים
לפעמים מדובר באנשים עם חרדה חברתית או כאלה שמחפשים קשר אבל חוששים להיחשף.
הכוונה של אנשים שעומדים מאחורי פרופילים כאלו, היא כן ליצור קשרים חברתיים אך ההסתתרות מאחורי מסכה פוגעת בהם.
בסופו של יום הם חוזרים להיות הם עצמם בלי להתמודד עם הפחדים והחרדות שלהם באמת. כשהם סוגרים את הטלפון הם חוזרים להרגיש את אותה תחושת הבדידות והלבד.

אבל זה לא שחור או לבן ברשתות החברתיות.

הגיוני לחשוב ששימוש במדיות חברתיות מגדיל את הסיכוי לחוש בדידות. אך אפשרי גם שאנשים שחשים בדידות נכנסים יותר לרשתות החברתיות – כי הם צמאים לתקשורת חברתית שאותה הם לא מצליחים להשיג אוף ליין.
כך או כך, השימוש ברשתות החברתיות צריך להיעשות באופן מתון ושקול.
זה בסדר להתעדכן ולעדכן חברים ואנשים מרחבי העולם, אך אין צורך לעשות את זה 8 שעות ביום.

כשמשתמשים ברשתות החברתיות נכון, הן דווקא יכולות מאוד להועיל.
אנשים שחווים משברים ומוצאים מי שישמע אותם ויתמוך בהם בדיוק בזמנים בהם הם מרגישים הכי לבד.
קשישים שהשתמשו בפייסבוק למשל, העידו שהם דווקא מרגישים פחות בודדים מחבריהם שלא משתמשים.
טרנסג’דרים העידו שרק ברשת הם מצאו אנשים שעברו תהליכים זהים ועזרו להם לעבור את התהליך בעצמם.
אותו דבר עם משפחות שהתפצלו והצליחו למצוא אחת את השנייה דרך האינטרנט.
לכן, זה לא הגיוני לסגור רשתות חברתיות כדי להרגיש פחות בודדים. התועלת שלהם ברורה וחשובה.
אבל כן מומלץ לשים גבולות ברורים. כמו למשל – במפגשים חברתיים לשים את הטלפון בצד, להפסיק לעקוב אחרי אנשים שמעלים תמונות חלומיות בלבד ולהתחיל לעקוב אחרי אנשים שדומים לכם ויש לכם על מה לשוחח עמם.
ואם אתם מרגישים באמת מוצפים – תסגרו את החשבון לתקופת זמן מוגדרת מראש, אפילו לשבוע, זה מאוד מנקה את הראש ויחייב אתכם לתקשר יותר עם אנשים שנמצאים מחוץ למסך הסמארטפון.

מאת : חופית נגר

אולי תאהבו גם..

Comments are closed.