דימוי גוף – אידיאל היופי

0

דימוי גוף – אידיאל היופי הוא בסך הכול טרנד חולף

אחד הדברים המשפיעים ביותר על דימוי הגוף שלנו הוא אידיאל היופי שעליו גדלנו.
מאז שאנחנו קטנים, אנחנו נתונים להבניות חברתיות אותן יצרנו אנחנו, בני האדם.
הסביבה שאליה אנחנו נולדים, מעצבת לכאורה את המציאות, את הנורמות המקובלות, את ההתנהגויות ואפילו את התפיסות שלנו.

הרבה דברים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו ואפילו דברים שאנחנו מייחסים ל”עצמנו”, הם בעצם תוצרים של הבניות חברתיות.
לדוגמה, העובדה שלכל אחד יש ג’ינס, או שמייחסים לאישה תכונות של טיפול וחמלה.
אז מן הסתם, גם איך שאנחנו צריכים להיראות, מה שכביכול מקובל ו”נכון”, אלו דברים שלמדנו וספגנו ואנחנו מתייחסים אליהם כאמת אבסולוטית.

אז על כל דבר אפשר בעצם לשאול, האם אנחנו באמת חושבים ככה או שזה מה שחינכו אותנו לחשוב בתהליכי סוציאליזציה למיניהם?
יכול להיות שאם היינו נולדים בחברה אחרת או בתקופה אחרת, האם היינו חושבים ותופסים את המציאות אותו דבר?
בשורה התחתונה, החשיבה שלנו לא כזאת עצמאית כפי שנדמה לנו ואם נבין ונזהה תהליכי סוציאליזציה והבנייה חברתית, אולי נוכל להשפיע ולשנות אותם.

אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת

אחד הדברים שמועברים אלינו כבר מילדות הוא אידיאל היופי, איך אנחנו אמורים להיראות.
זה מופיע במסרים שאנחנו מקבלים, בדברים שההורים שלנו אומרים והתכנים שאנחנו נחשפים אליהם.
אך למעשה, אידיאל היופי השתנה בצורה דרסטית עם השנים ונראה שכל תקופה מחזיקה במאפייני יופי משלה.
מה שאנחנו תופסים כיפה, נחשב ללא נורמטיבי בכלל בתקופות עבר.

תקופת יוון העתיקה ותקופת הרנסנס באיטליה לספירה,

נשים בעל גוף שמנמן נחשבו לאטרקטיביות במיוחד.
המראה היפה של אישה בתקופות אלו, התאפיין בבטן עגולה, ירכיים מלאות ועור בהיר.
מראה הנשים שיקף את הסטטוס והמוניטין של הבעלים שלהן.
גוף מלא ועור בהיר נחשבו לאליטה בימים אלו.
התקופה הוויקטוריאנית באנגליה התאפיינה בירכיים גדולות ומראה שמנמן, אך אז נכנס המחוך ונשים רבות היו לובשות מחוך ושיוו לגופן מראה של שעון חול.

עד תחילת המאה ה-20 באירופה,

שיזוף ממש לא היה באופנה אלא להפך.
העור השזוף “הסגיר” שאתה עובד בחוץ ולכן אתה ככל הנראה, עובד אדמה, חקלאי או פועל.
עור שזוף נקשר למעמד הנמוך ועור בהיר נחשב לעילאי ושייך למעמד האמיד.
קוק שאנל שקבעה לא מעט תכתיבי אופנה, הפכה את השיזוף לטרנד החם של המאה ממש במקרה.
ב-1923, שאנל בטעות השתזפה בזמן שהייתה תחת השמש בחופשה על קרוז בים התיכון.
כשהיא חזרה, התמונות שלה הופצו ברחבי העולם ופתאום, כולם רצו להיראות ככה.
השיזוף הפך להיות טרנד לוהט (עד היום) מה שהקטין בהדרגה את בגדי הים עד המצאת הביקיני המודרני בשנות ה-40 של המאה העשרים.

באמריקה של שנות החמישים,

נשים בעלות גוף עגלגל וקימורים קיבלו את תשומת הלב, כמו מרלין מונרו.
שנות התשעים של המאה העשרים למשל, התאפיינה כבר בהרואין שיק – מראה שדוף למדי, יוניסקסי, לחיים גבוהות.
אלו השנים בהן הרבה מן האלמנטים שנחשבו נשיים כמו מותניים וקימורים, פשוט נעלמו.
וכמובן שמדובר רק על קצה המזלג, כי כל תקופה בהיסטוריה קבעה נורמות חדשות.

אך יותר מזה, לא מדובר רק בתקופה אלא גם במיקום.

מה שנחשב ביוון העתיקה ליפה, לאו דווקא מתקבל גם במצרים העתיקה או בסין.
במצרים למשל, נשים שזופות עם שיער שחור היוו תמיד מוקד משיכה ובסין, לרוב נשים רזות וקטנות היוו מודל לאופנה ויופי.
גם היום, קיימות בעולם תפיסות שונות לגבי יופי לפי המיקום הגאוגרפי.
במדינות עולם שלישי, במדינות בהן האוכל הוא לא מנת חלקם של כל האוכלוסייה, גוף מלא מסמל עושר, חוזקה וסמל סטטוס.

בשנים האחרונות מתרחשת תפנית מעניינת באידיאל היופי הנשי כאשר היופי הטבעי, השלם, הבריא נכנס למרכז התודעה והעיף את כל המראות המנותחים והפלסטיים שאיתנו מאז שנות השמונים.
אפשר לראות את זה ברוב המדינות המערביות אבל שוב, לא בכולן.
חשוב לזכור שתפיסות הן תוצר של הבניות חברתיות הנגזרות מהתרבות אליה הגענו.

אפשר לשנות את זה?

בוודאי, כבר היום אנחנו רואים מהפכות בתעשיות האופנה בכל מה שקשור למסרים המועברים אלינו.
אסוס למשל, חברת האופנה האינטרנטית, משתמשת בדוגמניות בכל המידות ואפילו החליטה לוותר על הליטושים העיצובים.
גם הבנות בבגד הים מופיעות עם הצלוליטיס, עם סימני המתיחה ועם הבטן שיוצאת אחרי ארוחה טובה.
האידיאל יהיה להבין שכל אחד וכל אחת הוא מיוחד וכל אחת היא מושלמת כמו שהיא.
רזה, שמנה, נמוכה או גבוהה, עם סימני מתיחה או לא, כהה או בהירה – האופנה היא לכולם.
וכשאלו המסרים שמועברים אלינו מגיל קטן, תפיסת היופי שלנו משתנה, אנחנו לא מנסים להידמות לאף אחד מהמגזינים וכתוצאה מכך, דימוי הגוף שלנו עולה.

אבל אנחנו כבר לא ילדים, איך משנים הבניות חברתיות בגילאים מאוחרים?

הבניות חברתיות הן חלק מתהליכי הסוציאליזציה אותם אנחנו עוברים מילדות ולכן הן נמצאות כל כך חזק בתודעה שלנו עד שלעתים קשה לנו לשנות אותן. אך זה בהחלט אפשרי.
הדבר הראשון זה לפתח מודעות ולהגביר מודעות חברתית.
ואח”כ לחשוב איך משנים ומשפיעים על מסרים שמועברים לנו בכל מיני שלבים בחיים שלנו ובכל מיני מעגלים.
למשל, במערכת החינוך, במוסד הנישואים והמשפחה, בתקשורת וכו’.
אם היינו חושבים שזה אבוד לנו הרבה מהפכות לא היו קורות, כמו הפמיניזם לדוגמה, והיינו נתקעים אי שם בתקופות חשוכות.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply