האם ילדינו יהיו אנשים בודדים יותר מהיום?

איך הטכנולוגיה תשפיע על הקשרים החברתיים של הילדים שלנו, והילדים שלהם. האם ילדינו יהיו בודדים יותר?

האם ילדינו יהיו אנשים בודדים יותר מהיום?

התרבות שלנו מתפתחת כל הזמן. כי זה הצורך שלנו, לפתח ולהתפתח.
אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר היא לא אחרת מאשר הטכנולוגיה. בני דור ה-Z (ילידי אמצע שנות ה-90 ועד אמצע שנות האלפיים) הם אולי הניסוי החברתי הגדול ביותר המשקף את ההשפעה הטכנולוגית על חיינו. והאם ילדינו יהיו בודדים יותר?

אחת התהיות החשובות ביותר לגבי התפתחות הדור הבא היא על יצירת קשרים בין-אישיים.
נראה שעברנו כברת דרך בכל מה שקשור לאינטראקציה חברתית.
עד כדי כך שקשה לנו יותר ליצור קשרים חברתיים אמיתיים ועמוקים, כאלה שמתמשכים גם מחוץ למסך.
מחקרים רבים מראים על עלייה בתחושת בדידות בקרב בני נוער למרות כניסתן של הרשתות החברתיות.
אי אפשר שלא לנסות לחזות איך הטכנולוגיה משפיעה על הקשרים החברתיים של הילדים שלנו, והילדים שלהם.

דור ה-Z

ילידי 1995 ואילך, נחשבים אמנם לדור חדור מוטיבציה, מקורקע יותר ובטוח באופן יחסי, אך על-פי ד”ר טוונגה (פרופסור לפסיכולוגיה, קליפורניה) ניתן לתאר אותם גם כדור הנמצא על סף משבר פסיכולוגי חמור.
זאת משום שגדלו כמעט מיום הולדתם אל מציאות האינטרנט והסמארטפונים, המשפיעים על הפסיכולוגיה ההתפתחותית ובריאות הנפש.
למעשה, על פי המחקרים החברתיים שבוחנים כל דור כבר משנות ה-60, נראית עליה של כ-50% בדיכאונות ואובדנות בקרב בני נוער בין השנים 2010-2015. (על פי הרצאת של ד”ר טוונגה בטד שניתן לראות כאן)

הסיבה העיקרית לכך היא הסמארטפון.
ההתמכרות למדיה החברתית מונעת מהנוער את אחד התהליכים החשובים והחיוניים ביותר למוח האנושי, אינטראקציה חברתית בריאה.
תהליך החברות השתנה ללא היכר בעשור האחרון, עם כניסתו של הסמארטפון לחיינו.
הוא גרם לכך שהרבה ילדים לא לומדים תהליכים סוציאליים חשובים.
כך שרוב התקשורת של בני הנוער מבוססת יחסים וירטואליים והימנעות ממגעים חברתיים בין בני גילם.

תרבות ה-“כאן ועכשיו”

בעולם הסיפוק המידי, בהחלט אפשר להבין את ההתמכרות לעולם הווירטואלי.
כל מה שנרצה זמין בהישג לחיצה והאפשרויות הן אינסופיות.
החל מאפליקציות לרכישת מזון, אופנה, בידור, וכלה בתקשורת בקליק ברשתות החברתיות.
גם תהליכי הלמידה השתנו והפכו מבוססי אינטרנט ואפליקציות.
רבים אינם רואים את הצורך ללמוד בדרכים אחרות ובקרוב לא נראה כיתות לימוד בבתי ספר.
היתרונות של גישת לימוד שכזו ברורים.
כל תלמיד יכול להתקדם בקצב שלו, תחומי העניין שלו, ושוק העבודה מתפתח לכיוון הלמידה העצמית והמוטיבציה להתקדם באופן פרטני.
אך מוטב שניקח לתשומת ליבנו את חשיבות האינטראקציה הבין-אישית והצורך שלנו, כבני אנוש, לחוות את העולם שבחוץ ואת הטבע סביבנו.
דבר התורם משמעותית לפעילות גופנית ונפשית תקינה.

אם כי לא הכל אבוד

נראה כי בני הדור הנוכחי בעלי פוטנציאל גדול מאי פעם להגיע להישגים משמעותיים בחייהם.
“אם הפחד לא עוצר אותך, השמיים הם הגבול.
זה מה שמאפיין את הדור הזה, הם פחות חוששים לטעות, להעז ולהצליח” (ד”ר סוזי קגן. פסיכולוגית קלינית).
התקווה שלנו היא שנלמד את הלקחים הנוכחיים, על מנת לספק לילדינו עתיד טוב יותר.
מתוך ההבנה שיש לווסת בין פלאי הטכנולוגיה הזמינה לבין כמות השימוש בה.

נכון לימים אלו, הטענה הרווחת היא שבני הנוער שנולדו בשנות ה-2000 הם האחרונים הניתנים לחיזוי.
היות וההאצה הטכנולוגית העתידית תביא עמה שינויים משמעותיים בזמן קצר יותר.
איזון בין העולם הווירטואלי לעולם האמיתי הוא נקודת המוצא שלנו לעתיד טוב יותר.
אם נצליח לרכז מאמץ לדורות הבאים לחינוך חדשני תוך שימת דגש על קשרים חברתיים אישיים, לשימוש במדיות האינטרנטיות בצורה מועילה יותר כך שתהיה חלק מתהליך ההתבגרות, נשתמש בטכנולוגיה הזמינה וניתן לסמארטפונים להיות כלי לשימושינו, במקום כלי המשתמש בנו – הדורות הבאים יכולים להפיק תועלת רבה מכך.

מאת : חופית נגר

אולי תאהבו גם..

Comments are closed.