הטרדות מיניות – אז והיום

מאת: חופית נגר

0

הטרדות מיניות – אז והיום

לאורך הסטוריית המין האנושי, נשים חוו הטרדה מינית שבאה לידי ביטוי במחוות לא הולמות,
תקיפות פיזיות ומילוליות וכן בהתנהגות מינית שלא בהסכמה.
בעבר נשים נאלצו להשלים עם העובדה כי התנהגות בעלת אופי מיני כלפיהן,
ללא הסכמתן, היא עניין שגרתי בגלל פער המעמדות בין גברים לנשים.
התופעה אמנם קיימת משחר ההיסטוריה האנושית, כשנשים נחשבו לרכוש של גבר,
וזו היתה אחת הדרכים להגבלתן ולשליטה בהן, אך גם בסיפורי התנ”ך והמסורת היהודית לדוגמה,
מתארים את הנשים כפתייניות מופקרות (מתוך ויקיפדיה, ערך “אלימות כלפי נשים“).
אונס פילגשים מחד ופיתוי מצביאים עבריים מאידך, היו נורמות בעת העתיקה והתקבלו כסיפורים לגיטימיים שהובילו להתייחסות שלילית.
מדובר בהתנהגות שקיבלה בעבר לגיטימציה דרך שלטון פטריארכלי רב שנים,
אך בעידן של ימינו הדבר לא נראה בעין יפה בלשון המעטה.

הבעיה נעוצה באי שוויון מגדרי ובהאשמת הקורבן, שני פרמטרים שונים המתאחדים לכדי תוצאה עגומה אחת.
אישה שנמצאת בעמדת נחיתות מבחינה פיזית וחברתית, אין ביכולתה לענות או להתנהגד להתנהגות מינית לא נאותה כלפיה.
תופעת ההטרדות המיניות היא בראש ובראשונה עניין חברתי ובשנים האחרונות היחס והסובלנות כלפיה השתנו באופן ברור.
היקפה לא תמיד היה עניין ציבורי. למען האמת, עד שנות ה-70 של המאה ה-,20
הייתה התעלמות ואוזלת יד בנושא, בטענה שמדובר בדמיונות של מוח פורה או עניינים פרטיים שבין איש לאשתו.
אך לפי נתוני הלמ”ס לשנת 2017, כמעט 100,000 נשים הוטרדו מינית במקום עבודתן או במקומות אחרים, אך רק 3% פנו למשטרה.
נמצא כי נשים צעירות ורווקות הן האוכלוסיה בסיכון הגבוה ביותר לחוות הטרדה מינית
וכי התלונות לא הוגשו כי הנשים לא רצו להטריח את השוטרים ב”עניין חסר חשיבות” וכן בגלל חוסר רצון ו/או יכולת של המשטרה לסייע.

גם להאשמת הקורבן

יש קול חזק ויציב לאורך השנים והוא עוסק בסגנון הלבוש בהתאם לסטנדרט התקופתי,
התנהגות מינית מרומזת של האישה, וכן בחקיקה, שאינה מקדמת ענישה מספקת למקרי אלימות והטרדות מיניות.
אך העלאת התופעה למודעות הציבורית עוזרת לתת לה שם ולהעביר את האחריות למטריד ולא למוטרד או המוטרדת.
לשם כך הוקמו ארגונים ועמותות המנסים להילחם באדישות החברתית הנובעת מעשרות אלפי שנים של התנהגות פסולה.
בעבר, תלונה על הטרדה מינית הייתה נענית בהתעלמות או בבדיחות דעת,
שכן הקודים ההתנהגותיים נעו בין ערפול למלחמת מעמדות חברתיים.
למרבה המזל החברה כבר לא מוכנה לקבל יחס מזלזל בנושא ובזכות כך החוקים החלו להשתנות.

העלאות מודעות לנושא במרחב הציבורי נתן את הלגיטימציה להתחיל לפעול בתחום החקיקה
ובעקבות כך קמו עמותות נגד אלימות מינית כלפי נשים כמו “אחת מתוך אחת” ,
עמותה שפעלה בין השנים 2015-2019 במטרה לשנות את הטיפול הלקוי בתלונות, וכן פרסמה עדויות אנונימיות ומתן תוקף לתלונות.
הרעיון העומד מאחורי שם העמותה הוא שבאופן מצער, כל אישה חוותה בעבר,
או תחווה במהלך חייה הטרדה מינית באופן מסוים והנתון הזה לא מתקבל על הדעת.

בעקבות פרשת הטרדות מיניות של הארווי ווינשטיין,

ובעיקר כי לנשים נמאס לשתוק ולקבל את ההתנהגות זו כלגיטימית, קמה תנועת MeToo ,
תנועה חברתית פמיניסטית הקוראת להעלאת מודעות לתופעת האלימות המינית
ומעודדת קורבנות של הטרדה מינית לספר את סיפורן כדי לחשוף את היקף התופעה.

בעיה נוספת היא הפרשנות להטרדה מינית אצל גברים ונשים יחד.
המדיה החברתית נותנת מקום לשיח בנושא אך במקביל, מאפשרת ומנרמלת זילות כלפי נשים,
התייחסות לאישה כאל אובייקט או יעד שצריך לכבוש והאמצעים כשרים עבור מטרה נעלה.
חשוב להבהיר שהטרדה מינית היא לא מחמאה והיא לא מתקבלת בעין יפה כאשר היא מגיעה בהפתעה ללא הסכמה.
השיח צריך להתחיל ולהסתיים בהסכמה של שני הצדדים לנושא.
לא ידוע לאן מועדות פנינו בתחום הפוליטיקלי קורקט והיחס לנשים,
אך מה שברור הוא שהשינויים חייבים להגיע כבר עכשיו על מנת להפסיק לתת לזרים את האפשרות לפנות לאישה או אישה במרחב הציבורי בהערות מיניות.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply