הניצחון שלי

אנונימית

0

הניצחון שלי

זה היה כשהייתי בת 14.. סך הכול ילדה..
מאוד בוגרת כי לשם החיים הובילו.. הילדות הקשה
אבל זה לא הסיפור
הסיפור הוא על הניצחון הגדול שלי.
הוא היה בן 21 גדול . והוא היה משפחה שלי..
גדלנו יחד הכרנו, אחותי תכננה לטוס איתו לחול אפילו.
היום ששינה את חיי:
דיברנו איתו אני ואחותי והחלטנו שנבוא אליהם למשפחה לשישי שבת.
הגיע הלילה ראינו סרט ושכבנו במיטה- אחותי צמודה לקיר הוא ואני.
לבשתי טרנינג. חשוב לי להדגיש שהוא היה כמו אח שלי.
שכבתי לידו אחותי כבר נרדמה ואני נמנמתי.
ואז הוא התחיל לגעת.
להעביר את היד השורפת שלו על הגוף שלי
לגעת יותר מידי .
לעשות דברים ואני, קופאת במקום . המוח משותק, הגוף נוקשה.
שתקתי . שתקתי שנה. שלחתי קוצים בכולם
שנאתי את עצמי שנאה טהורה. כעסתי. אבל בחרתי להילחם!
אף אחד לא ישבור אותי!
התלוננתי עליו ונצחתי!
בבקשה לכל הקוראות והקוראים .
תחבקו את האנשים שסביבכם.
תדברו ותורידו את העול הזה מכם . היה לי התקפי חרדה שנה וזה עבר!
אני לא סופרוומן ולא כל יכולה .
אני אמיצה.
היום אני לוחמת בצבא, החברה הכי טובה של אמא שלי והאחות שאחי הקטן כל כך רצה שתהיה לו.
גם אתן יכולות!

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply