זה משחק שמשחק בי

מאת: אנונימית

0

זה משחק שמשחק בי

הרבה אומרים שהחיים הם משחק שצריך לדעת איך לשחק בו, אז למה הוא משחק בי?
אני נערה, בת 15.
אני נערה שרוצה לסיים את החיים שלה אחרי תקופה ארוכה שהגלים של ים החיים היכו בה.
אני טבעתי, טבעתי בצונאמי של עצמי
בזמן שראיתי את כולם נהנים מהים ונושמים,
אני נשאבתי לתוך מערבולת שבניתי בעזרת דמעותיי.
לא, אני לא בוכה. אני שבורה.
והדמעות שיוצאות מעיניי הן דמעות של כאב שנאגר כי לא רציתי שיחשבו שאני מייבבת כמו תינוק קטן.
אבל אני למדתי לנשום מתחת לאותם מים.
כי גם בלי עזרה ידעתי שאני צריכה למצוא את הכוח ולנשום, גם אם זה מתחת למים.
כן, אני יודעת. אני יודעת שאני לא היחידה שטובע/ת בצונאמי הדמעות שלו/ה וכל יום מישהו חדש עובר את אותה התחושה.
אבל אצלי, אצלי זו תחושה מתמשכת.

יכולות לעבור שנים ואני ארגיש בדיוק כמו שאני מרגישה עכשיו, שבורה… בודדה… עצובה… או ריקה.
והמשחק הזה, המשחק ששולט בי. המשחק שמשאיר אותי בים דמעות ללא אוויר, אותו משחק נקרא דכאון.
זה משחק עם שאלה אחת,
האם לתת לו לנצח? או לשבור את הכאב. ולא משנה כמה תנסה לשבור את הכאב הוא פשוט לא ישבר, הוא ישאר.
זו מחלה שהיא חלק ממני, אבל אני חזקה.
ולא משנה כמה אפסיד במשחק, לא משנה כמה אני אטבע, לא משנה כמה אני אלחם במלחמה אני חזקה!
המשחק הזה שמשחק בי, אינו יודע, שאני משחקת בו.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply