זוגיות פוליאמורית – מה זה?

מאת חופית נגר

0

זוגיות פוליאמורית – מה זה?

מונוגמיה היא עניין חברתי.
היא קובעת שאנחנו צריכים לנהל מערכת יחסים עם אדם אחד בלבד ולנהל איתו את כל המערכת האישית, הרגשית והמינית.
בלי להכנס יותר מדי להיסטוריה, מדובר בסך הכל בשינוי תרבותי ולא משהו שתמיד היה קיים.
אנחנו עדים לתרבויות בהן גבר אחד נשוי לכמה נשים, אנחנו עדים לנשים הנשואות למספר גברים (נדיר) ועל הרבה רומנים מחוץ לנישואים.
הזוגיות הפוליאמורית אומרת – עזבו אתכם ממה שאתם חושבים ויודעים. מה נכון לכם? מה נכון לבני הזוג שלכם?

מה זה בכלל פוליאמוריה?

פולאימוריה היא קיום של יותר ממערכת יחסים אחת במקביל ובהסכמה.
היא בעצם קיום אורח חיים לא מונוגמי מתוך רצון, כנות וידיעה והכי חשוב, שאורח החיים הזה מתוקשר לפרטנרים ולא מתבצע באופן מוסתר וחבוי.
ההבדל בין פוליאמוריה לבין מערכת יחסים פתוחה, היא שביחסים פתוחים לרוב המטרה היא שאפשר לקיים יחסי מין עם כמה פרטנרים במקביל.
בעוד שפולימאוריה מתייחסת למערכת יחסים עמוקה הרבה יותר. ממש כמו בן זוג.
מתנהל קשר רגשי של אהבה, קשר של חברות וקשר מיני.
ככה שאפשר גם להיות נשואה לאחד וגם להיות במערכת יחסים עם אחר, במקביל ובידיעת שני הצדדים.

הפסקנו לשאול שאלות

בפרק פודקאסט, בו התארחה ד”ר מאשה הלוי, מטפלת ומנהלת אורח חיים פוליאמורי בעצמה, סבירה הלוי איך מונוגמיה היא לא יותר מעניין חברתי-תרבותי עד שאנחנו אפילו לא עוצרים לרגע לשאול שאלות ולהטיל ספק באורח החיים הזה.
מצד אחד, אנחנו גדלים בחברה שמקדשת מונוגמיה או קיום של מערכת יחסים עם אדם אחד לכל החיים או קיום של מערכות יחסים אחת אחרי השניה.
שכל אחת מהן מתקיימת מול אדם אחד בלבד.
מצד שני, אחוזי הבגידה הם גבוהים.
שליש מהזוגות בישראל וכמעט חצי מהזוגות בארה”ב מתגרשים.
מה שאומר שזה לא עובד, לפחות לא לכולם.
הבעיה שהפרט חושב שהבעיה היא אצלו ושלא מדובר בבעיה חברתית גורפת.

אם גדלנו על האמונה שמונוגמיה היא הנורמה, היא השאיפה, אז אנחנו חיים ככה כעובדה אבסולוטית ושוכחים לעצור רגע ולשאול שאלות.
אולי זה לא מתאים לי? אולי אין לי אדם אחד שאתו אני רוצה להזדקן?
ואז מתחילים לצוץ כל הרגשות של האשמה, הבושה וההסתרה.
הפוליאמוריה אומרת בעצם, תעצרו רגע ותבדקו, מה הדבר הנכון לך ולזוגיות שלך?
בעצם מדובר במצב בו שני בני הזוג יכולים לדבר ולהחליט שהם ביחד.
מנהלים משפחה, בית וילדים אך זה בסדר גם לנהל מערכות יחסים נוספות מחוץ לבית. מערכות יחסים “משניות”.
הרי למה אי אפשר לאהוב שני אנשים בו זמנית?
אנחנו עושים זאת עם החברים שלנו, עם הילדים שלנו.
הדבר האחד שמבדיל הוא היחסים המיניים וזה כבר תלוי ברמת הפתיחות של פרט.

מה עם הקנאה?

גם הקנאה היא עניין תרבותי ואנחנו די פועלים לפי מה שאמור לגרום לנו לקנא לעומת מה שבאמת מעורר אצלנו את הקנאה.
אבל כמובן שיש בזה גם פן אישיותי מאוד גדול ככל שאדם יותר רכושני, חסר ערך עצמי, חסר ביטחון או פגוע ככה הוא יקנא יותר לעומת אדם בעל ביטחון, שלם ושלו.
אחד הדברים החשובים שיש לזכור הוא התקשורת הכול בסדר, הכול מותר, ומותר להרגיש גם קנאה.
השאלה מה עושים עם זה?
ברגע שמתנהל שיח כן בין בני זוג ואנחנו לא דורשים אחד מהשני, אלא מבקשים אחד מהשני (והצד השני יכול לקבל או שלא).
אנחנו יכולים לנהל מערכת יחסים לא מונוגמית בריאה ומתוך רצון.

האם כולנו יצורים פולימואוריים?

ד”ר הלוי אומרת שחשוב לזכור שיש אנשים שזה עובד להם.
אבל אם בחרתם במונוגמיה, הבחירה צריכה לבוא ממקום של רצון וידיעה.
ממקום חופשי שמכיר ובוחר את זה במודע ולא ממקום של “אסור” או “חייב”.
מה שקורה הוא שכיום אנחנו לומדים שאנחנו צריכים להתחתן עם אדם אחד ואם התאהבנו במישהו אחר, אז לפרק הכול וללכת.
לא עוצרים לחשוב – רגע, אולי אפשר אחרת?

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply