חומות

מאת: אנונימי

0

חומות

אני אדם של חומות ומסכות.
אנשים שרואים אותי עכשיו לא יודעים איך אני באמת מרגיש, מה עובר עליי באמת.
בניתי חומות, לא לתת לאף אחד להיכנס,
לא לתת לאף אחד לפגוע.
ברגשות יש תמיד יוצא מן הכלל, ואדם אחד מצא את הפרצה בחומה ואת הדרך אל המקומות הכי רגישים בלב.
אדם אחד שידע מי אני באמת.
וזה טוב, זה נחמד שיש אדם שמבין, תומך ואוהב.
נתתי לבנאדם אחד לנגן על מיתרי הלב העדינים ביותר לגעת ברגשות ולהכיל עומקים פנימיים.
וכמו סוס טרויאני אדם אחד פגע זלזל והשפיל.

ועכשיו?
עכשיו הכל הרוס .
עכשיו אין כוח לכלום.
קשה למצוא תקווה.
מסתכל על כל השברים שהותיר ההרס ואני רואה את הרגעים הטובים,
של דיבור של עומק של רעות.
אני רואה טיולים וצחוק, שמחה ורגעי כאב של תמיכה והבנה.
אבל בעיקר אושר. אושר שהיה ואיננו.
אבל חייבים להמשיך.
זו המנטרה שעוברת בראש.
אולי חלק מיצר הישרדותי שאומר שחייבים לאסוף את השברים ולבנות הכל מחדש.
עכשיו, הרבה יותר קשה.

והחומות?
יהיו מבוצרות היטב, יותר מתמיד.
אין כבר מקום לכניסה של זר.
ואולי יהיו עוד מקרים, של אנשים שיחפשו עוד פרצה בחומה, כמה שתהיה גדולה וחזקה,
ויתקבלו בחשדנות ובתוקפנות.
אין מקום להרס נוסף.
אבד החיוך. אבדה שמחת החיים.
אם תסתכלו סביבכם תראו, שיש אדם אולי קצת מוזר, שלא חולק ברגשות,
שתמיד מראה אופטימיות ושמחה.
תדעו, שזאת אינה אמת זו מסכה שנועדה להסתיר כאב.
והבדידות?
אתמודד.
כבר יותר משני עשורים אני אייתה.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply