חרם נצחי

אנונימית

הכול התחיל בכיתה א. הגעתי לבית ספר הכרתי ילדים חדשים.
אבל זה לא הלך כמו שכולם מצפים שכיתה א תהיה. התחילו לנדות אותי, לצחוק עליי ולהתלחש עליי מאחורי הגב.
ומאז זה נמשך ככה ואפילו החמיר.במשך שנים ילדים נידו אותי, לא הזמינו אותי לכלום, צחקו עליי, ואפילו עשו עליי חרם שנתיים ברצף.
אני כבר בת 13 וזה עדיין ממשיך.
אומרים לי שזו תקופה בחיים שתעבור, אבל כרגע היא נראית נצחית.

בינתיים כולם הולכות לימי הולדת ואותי לא מזמינים.
כולם יוצאים ביחד ואותי לא מזמינים.
כולם נפגשים אחרי הצהרים ואני לבד כול יום.

שתעבור כבר התקופה הזאת.

אולי תאהבו גם..

Comments are closed.