טעות שהפכה לקלישאה

אנונימית

0

אני מתנדבת במדא.
זה לא משהו מיוחד יותר מידי, יש אלפי מתנדבים.
אבל אני מרגישה שזה איכשהו כן הופך אותי למיוחדת.
כל החיים שלי כולם אמרו לי שאני צריכה להיות רופאה.
זה עניין אותי מאד ותמיד ידעתי שלא משנה מה אהיה אני אגיע למדא.
בקורס שישים (קורס הכנה ומעבר להתנדבות) הייתי המצטיינת של הכיתה.
קיבלתי בהכל מאה והכל הלך לי ממש טוב. נכנסתי להתנדבות ופתאום לא הצלחתי כלום.
כל הקורס למדתי כל כך הרבה דברים אבל פתאום בתוך האמבולנס לא ידעתי כלום.
לא כי שכחתי או לא הקשבתי באחד מהשיעורים אלא כי פשוט לא דיברו איתי על זה מעולם.
כולם באמבולנס עם ניסיון של כמה שנים,
מדברים בשפה גבוה, כבר יודעים הכל ואני בפעם הראשונה לא יודעת מאיזה דלת נכנסים לאמבולנס או איך מודדים דופק.
אולי אני לא יודעת למדוד דופק אבל באותו הרגע הדופק שלי היה עד השמיים לפחות.
הטעות הראשונה שלי הייתה די מהר.
בהתחלה הרגשתי ממש רע עם עצמי ואיך נתתי לעצמי לפשל ככה
אבל בסופו של דבר הבנתי שרק דרך הטעיות אוכל להבין את כל מה שלא הסבירו לי או הכינו אותי אליו.
שזאת מסגרת חדשה ואני צריכה לתת לה ולי זמן להבין אחת את השניה כמו שצריך.
שכולם היו כמוני ואף אחד כבר לא בוחן אותי.
ואחרי כל החפירה למדתי כמה דברים חשובים:
1. זה נשמע קלישאה אבל זה בהחלט אמיתי- רק מטעויות לומדים!
2. אם לא מנסים פשוט מפסידים
3. כמו כאן לא משנה כמה הכינו אותי להתנדבות זה היה בלתי אפשרי.
יש דברים שאי אפשר להכין אותך אליהם, בדיוק כמו שאי אפשר להכין אף אחד לחיים!

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply