יום אחרי החג

מאת: ויטלי

0

יום אחרי החג

חג שמח ושנה טובה.

שמי ויטלי, בן 24, יתום מלא.
בזמן האחרון אני מרגיש מאוד מוזר.
מרגיש כמו כובד, חסר אונים, כואב וכועס מאוד.
כבר מגיל קטן הרגשתי את זה.
כאילו נולדתי בשביל שיהיה לי קשה ומר.

הכל התחיל בגיל 5.
לא אשכח את היום הכואב הזה לכל חיי.
אחי הגדול החזיר אותי הבית אחרי הגן, ויצא מהבית.
אך לפני שהוא יצא מהבית הוא בקש ממני רק שאני יחליף לאימי ז”ל
את מיכל המים (אימא שלי היית חולת סרטן המוח דרגה 3).
אחרי שהחלפתי את המכל של המים,
פתאום אימא שלי תפסה אותי ביד והסתכלה אלי ואמרה לי,
שמור על עצמך כי אף אחד לא ישמור אליך,
ומיד אחרי זה היא נפטרה.
באותו הרגע אני לא הבנתי את זה ישר,
אך שראיתי את השרשרת של אימי ביד שלי, התחלתי לבכות את חיי.

גם הילדות שלי מאז ועד היום לא היית משמחת.
מגיל קטן חייתי עם סבתי בעוני.
לא הייתי הולך באופן קבוע לבית הספר,
לא הייתי הולך לטיולים מכיוון שלא רציתי לפדח את עצמי מול הילדים שאין לי כסף.
מגיל קטן הייתי עובד בשביל שהיה לחם בבית.
על חיי שאני זוכר, תמיד היינו נמצאים במשבר כלכלי, אך זה לא הפריע לי אף פעם.

המשבר שני שעברתי זה בגיל 11.

דוד שלי ז”ל (מצד האימא) החליט לקחת אותי פעם ראשונה לים.
אני לא ישכח את ההתלהבות שהיית לי באותו רגע.
הגעתנו לים, אני הרגשתי כאילו הכל היה כמו חלום באותו הרגע.
דוד שלי אמר לי שהוא הולך רגע לאוטו להביא משהו ושאני לא אלך לשום מקום.
מכיוון שאני אהבתי אותו, נשארתי באותו מקום ולא זזתי.
בתור ילד לא ידעתי מה זה פשע, רוע וכל דבר אחר.
בזמן שדוד שלי הלך, ישבתי על החול התחלתי לצייר,
וחלוף הזמן בכלל לא חשבתי על דודי.
אך הכל השתנה שהגיעו 2 שוטרות, יחסית מבוגרות (גיל 35-40)
שאלו את שמי ואמרו לי שאני צריך לבוא איתם.
מה שהסתבר לי אחרי זה שדודי נרצח ליד הרכב שלו בגלל חובות לעבריינים.
באותה תקופה הייתי ילד אבוד, לא יוצא מהחדר, בקושי אוכל.
אך סבתא שלי תמיד נתנה לי חום ואהבה וזה היה מרים אותי בחזרה.
אחרי תקופה ארוכה שחשבתי שזהו אנחנו מתחילים לעלות ולהתחזק,

אך בגיל 15 הכל שוב פעם התהפך לי.

חזרתי מבית הספר, נכנסתי לבית וחשכו עיניי.
סבתי היית מעולפת על הרצפה, לקחתי אותה לבית החולים והתברר שמצבה הרפואי ממש לא טוב.
כמובן חזרנו לעוני בכיוון שסבתי הפסיקה לעבוד,
אני התחלתי להבריז מבית הספר בשביל ללכת לעבוד וככה המשכתי עד גיל 20.
בגיל 20 מצבה של סבתי התחיל להחמיר וזה דרש ממני המון זמן,
כסף והרבה בריאות בשביל לטפל בה.
אך עוד פעם קבלתי סטירה לפנים ועוד פעם היינו במצב כלכלי גרוע מאוד.
אך בגיל 22 קבלתי החלטה הכי גרועה בחיי
והחלטתי להתחיל לסחור בסמים בשביל לצאת המצב הכלכלי שאני נמצא בו
(חובות על סך 150 אלף שקל)

אך למזלי ולרעתי נתפסתי ונשפטתי ל9 חודשים בפועל
בכלא 6 (הייתי איש קבע באותה תקופה (למי שרוצה אני יכול לשלוח בפרטי כתבה שעשו עלי בכלא 6) ).
כל תקופתי בכלא, חשבתי איך אני יוצא מהכלא ויתחיל דף חדש ללא בעיות.
בניתי לעצמי תוכנית וביום שהשתחררתי התחלתי.
אך במהרה הבנתי שזה כבר לא קשור אלי.
פשוט נולדתי ללא מזל והיעוד שלי בחיים זה לסבול.
הנה עבר לו עוד ראש השנה שאני בודד ומאוכזב על חיי.
מאחל לכולם שיהיה לכם שנה טובה,
ושתמיד תדעו שלא משנה מה קורה בחיים,
תמיד תנסו להרים את הראש,
כי יש אנשים שכבר לא מצליחים

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply