לחיות בישראל

לחיות בישראל - על הפחדים והחרדות

0

לחיות בישראל – על הפחדים והחרדות

החיים במדינת ישראל אף פעם לא היו פשוטים וקלים.
אנחנו תמיד מוקפים באירועים בטחוניים, מחאות חברתיות, קונספירציות פוליטיות.
לא משעמם פה.

מדינת מלחמה?

לזרים מבחוץ, נדמה שישראל כל הזמן במלחמה.
ישראל היא מדבר והיא במלחמה.
אך המציאות היא הרבה יותר מורכבת.
הנורמות של מי שגדל בישראל שונות מהנורמות עליהם גדלו בהרבה מקומות מסביב לעולם.
אם נסתכל רגע על דפוסי ההתנהגות ש-לנו נראים נורמטיביים וננסה להעתיק אותם לאיזו מדינה אירופאית,
אנחנו נבין שאנחנו כפופים להתניות שמאוד ייחודיות לישראלים.

קחו לדוגמה כניסה לקניון או למבנה ציבורי.
עוד לא הגעתם לשומר ואתם כבר פותחים את התיק או מורידים אותו מהכתף כדי לעבור בסורק הגוף.
אם, למשל, תגיעו לתחנת רכבת בלונדון ותפתחו את התיק,
א’, לא בטוח שיהיה מי שיסתכל בפנים
וב’ גם אם נתקלתם בשומר או עובד רכבת, הוא כנראה יסתכל עליכם בעיני עגל.
עכשיו, זוהי רק דוגמה אחת לפעולה שלנו שנראית הכי נורמלית ולגיטימית אבל היא יכולה להיתפש כמאוד “חשדנית” במדינות אחרות.
למה בכלל שתסחבו משהו מסוכן בתיק?

אירועים שבונים חרדות

כל מי שחווה את ימי האינתיפאדה השנייה (2000-2005) כבוגר, יודע שהחיים שלנו על אדמת ארץ ישראל הם שבריריים.
האינתיפאדה, שאירעה אחרי מספר מלחמות, ביססה אצל תושבי ישראל פחד מאוד עוצמתי שעד היום קשה להשתחרר ממנו.
אם רואים תיק חשוד, או אנשים חשודים על אוטובוס או אפילו אם לא בדקו אותנו בכניסה למקום הומה אדם הפחד מתחיל לצוף.
תושבי קריית שמונה ומטולה שחוו לא מעט קטיושות או תושבי עוטף עזה שחוטפים שנים רבות ירי קסאמים,
ככל הנראה סובלים מחרדות מבוססות שלא קיימות אצל אנשים שלא חוו אזעקות יומם וליל.
כל פעם שיש מבזק בחדשות על “נפגעי חרדה”, זה יכול להישמע לנו קטן כי אין נפגעים בגוף, איזה מזל.
אבל לפעמים נפגע חרדה זה משהו מאוד עוצמתי, טראומה שעלולה לשנות חיים.
מבחינה סטטיסטית, אנחנו מובילים בפנייה לטיפול בחרדות לעומת מדינות אחרות. (ויקיפדיה)

ובנוסף לזה, גם יקר פה

מצד אחד אנחנו רוצים להיות נאמנים לארצנו וקרובים למשפחה.
מצד שני, אנחנו רואים הגירה משמעותית למדינות אירופה ואמריקה שם העלות הכוללת של המחייה היא הרבה יותר נמוכה מאשר בישראל תחבורה, קניות, דיור.
למה זה קורה?
יש הרבה סיבות ליוקר המחייה פה.
העיקרית מבניהן היא המצב הביטחוני.
אנחנו מוציאים כמדינה המון כסף על שירות הביטחון כדי שנוכל ללכת בלי פחד ברחובות.
מדובר בהוצאה משמעותית שלא קיימת במדינות אחרות.
בנוסף, אנחנו מדינת רווחה זאת אומרת שאנחנו מדינה שמנהלת כלכלה סוציאליסטית בה הממשלה משתתפת בהוצאות,
שירותי הבריאות, גני הילדים, בתי הספר ושירותים נוספים.
את הכסף הזה האזרח משלם מתוך כיסו. (מס הכנסה, ביטוח לאומי וכו”…)

האמת היא שכמה שזה נשמע אירוני, המצב הביטחוני והשברירי במדינת ישראל יוצרים תרבות צריכה לא חכמה.
תרבות צריכה שמונעת מפחד.
אם תלכו לבית של משפחה בברלין, אתם תראו במקרר מספר פריטים בודדים אותם הם צריכים לימים הקרובים.
במשפחה ישראלית נורמטיבית יש מגירות מפוצצות במוצרי מזון, חטיפים, שימורים, שתייה, תמיד יש תחושה של אגירה ליתר ביטחון.
מי יודע מה יהיה…
זוהי גם תרבות שהושרשה מאוד חזק בדורות שניים ושלישיים לניצולי שואה אין דבר כזה שחסר משהו במקרר.

מצב כלכלי רעוע הוא אחד מגורמי הלחץ החזקים שיש.
אנשים שנדחקים לפינה מבחינה כלכלית עלולים לשקוע בדיכאונות, חרדות ואפילו מחשבות אובדניות.
גם כל התייקרות עלולה להוביל לתחושה של חוסר אונים.

לא הכול שחור

מאמר שפורסם “בביז פורטל” לרגל יום ההולדת 70 לישראל מציג דווקא תמונה הרבה יותר מעודדת למרות הוצאות הביטחון שממשיכות להיות גבוהות במיוחד.
מבחינת תרבות צריכה, אנחנו אכן במקום טוב בהשוואה למדינות ה-OECD.
אנחנו תורמים לכלכלת המדינה שממשיכה לצמוח ולעשות חיל.
בנוסף, אנחנו נמצאים בשיעור אבטלה נמוך במיוחד (4.2%) שזה מאוד מעודד!
בסופו של דבר, אנחנו אוהבים להתלונן ונראה שגם די התרגלנו.
אבל אין לנו ארץ אחרת וכמעט כולנו אוהבים את הארץ.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply