לספר לכתוב, ולהרגיש טוב יותר

מה קורה כשאנו מספרים ומשחררים את מה שיושב לנו על הלב.

לספר לשחרר ולהרגיש טוב יותר

הרבה פעמים אנחנו שומרים בפנים מחשבות, רגשות, ואפילו משברים שאנחנו מנסים להתמודד איתם לבד.
לפעמים זה נובע מפחד משיפוט של הסביבה ולפעמים זה בכלל השיפוט העצמי הנוקשה, שמונע מאתנו להגיד את הדברים כמו שהם, בלי לכבס מילים.
אבל למעשה, כשמחזיקים בפנים את כל מה שמטריד, מכעיס, מעציב – זה רק מעצים את הרגשות האלו יותר והם מתעצמים בעקביות.

זה לא פשוט לספר ולשתף אחרים בחלקים הפחות שמחים שלנו. אנחנו אפילו קצת מתביישים בזה.
כבר מגיל קטן אומרים לנו “לא לבכות”, “כשאת בוכה את לא יפה” ועוד אמירות בקונספט זהה. כאילו אם תהיו עצובים, או כואבים, לא יאהבו אתכם.
אבל להפך – לא רק שיאהבו אתכם, אלא יזדהו אתכם וירצו לעזור לכם. כי כולנו אנושיים ואושר תמידי קיים רק בסרטים.
יש לנו כוח לשנות ולהזיז הרים אם רק נשים את הדברים על השולחן כמו שהם.
זה כמובן לא פשוט, ולפעמים זה נראה בלתי אפשרי. הפחד מתגובה לא נעימה, או הפחד מעימות יכול לשתק.
אך האמת, תחושת ההקלה והשחרור אחרי וידוי כזה או אחר, שווה את הכל.

למה זה כל כך חשוב לפתוח את הלב?

לפעמים כשמשאירים דברים בבטן הם גדלים ומתפתחים והופכים למפלצת איומה ומשתקת.
שיתוף מוריד את רמות החרדה בגוף ומאפשר לכם להפסיק לשחק את המשחק של הכל נהדר כשבפנים מתחוללת סערה.
אפילו לפני הרצאה חשובה או לפני ראיון עבודה – כשאומרים בקול רם לחבר או חברה “אני לחוץ”, “אני מפחדת” – רק עצם שחרור הרגש ליקום, מקטין את עוצמת הפחד.
השיתוף מאפשר לנו לקבל סוג של לגיטימציה ולהרגיש מה שאנחנו מרגישים בידיעה שזה בסדר.

באופן כללי, לשתף אחרים בתחושות והרגשות יכול לעזור לשים דברים בפרופורציה הנכונה.
לומר דברים בקול רם הופך את המצב להרבה פחות אימתני.
מאוד קשה לראות את התמונה כשאנחנו נמצאים בתוכה. אנחנו כמו חתיכת פאזל שלא מצליח לראות איזה תמונה הוא מרכיב. חבר טוב או אפילו מישהו שאנחנו לא מכירים יכולים לעזור לנו לראות את התמונה כפי שהיא באמת. הם רואים בבהירות את התמונה ואת החלק שלכם בה.
לכן תמיד קל הרבה יותר לייעץ לאחרים מאשר לעצמנו.
כשאנחנו אלה שעומדים מהצד – הדברים נראים פשוטים והגיוניים. אז זה עובד גם ההפך.

שיתוף עם אנשים גם מחוץ למעגל החברים הקרוב.

לפעמים לדבר עם מישהו שנמצא מחוץ לסיטואציה יכול לעזור למי שלא רוצה להיפתח לאנשים שהוא רואה אותם יום יום.
הרבה אנשים משתמשים באינטרנט כדי לכתוב את שעל ליבם מפרופילים אנונימיים כדי לקבל תמיכה כנה ולא שופטת.
ובכלל, אנשים מבחוץ הם פחות מעורבים אישית בכל הסיטואציה. לכן, רבים מוצאים שזה הרבה יותר קל להיפתח לאנשים אחרים מאשר לחברים ולמשפחה. העצות הן יותר אובייקטיביות ומציגות נקודות מבט חדשות.
בשורה התחתונה, פחות משנה את מי אתם משתפים, העיקר הוא השיתוף, הוידוי, השחרור.

תשחררו את המתח.

לסחוב דאגות וחרדות בראש ובבטן יום אחר יום עלול לגרום להמון מתח פיזי.
זאת הסיבה שאנשים לעיתים מרגישים קלילים אחרי שהם מורידים משהו מהלב. כאילו השילו ממשקלם כמה קילוגרמים בן רגע.
המון מתח משתחרר מהשרירים וזה מורגש בכל הגוף.
ידוע שאנשים שיש להם מיגרנות או בעיות עיכול לדוגמה, סובלים מהחמרה ממצבם בתקופות לחץ ומתח.
בין אם אתם מרגישים כעס, חרדה, בדידות או קנאה – רגשות כאלה רוצים לצאת, להתבטא.
זה בסדר גמור להרגיש ככה, כולנו בני אדם. לשמור בבטן יכול להגביר את עוצמת הרגשות האלו ולהביא למתח שרק הולך ומתגבר.
וכמו שהוזכר, אין חובה לשתף עם חברים או עם משפחה – אפשר לכתוב, לספר, לפתוח בלוג אישי וכל דרך שתעזור לכם לספר למישהו, בלי לפחד מהתגובה שלו.
כי זה לא משנה באיזו דרך תבחרו, העיקר שתתנו לרגשות האלה מקום, הכרה ואפשרות זרימה החוצה ואתם תראו שלאט לאט, תתחילו להרגיש טוב יותר.

מאת : חופית נגר

אולי תאהבו גם..

Comments are closed.