מאוחר מידי

אנונימית

0

מאוחר מידי.
מאוחר מידי לאהוב, להגיד תודה.
מאוחר מידי לבלות, להנות, מאוחר.
מאוחר מידי לבקש סליחה, מאוחר לסלוח, מאוחר מידי לסלוח לעצמך.
זהו סיפורי, ותחילתו כילדה בת 8 שמספרים לה שאמא חולה בסרטן סופני.
מהר מאוד מבינה שאין זה רק סיפור,זה בית חולים, זה כאב,
זה כאוס, זה באלגן, הבית הוא לא אותו דבר, את מבינה שאת צריכה להמציא אומץ,
אחראיות ודאגה לעצמך מגיל מאוד צעיר, לבדך ואמא, אמא מקבלת משמעות קצת שונה.
לא לטובה.

שנים ארוכות שאמא היא פשוט עוד נטל בבית המת הזה.
שנים ארוכות של ביזיון, קללות, מכאוב.
הרבה אומרים לי “איך בכלל מדמיינים מצב בו אני מקללת את אמא?
איך יש לי אומץ? איך יש לי סיבה?”
אבל זה לא חכמה.. אמא שלהם עובדת,
אמא שלהם מכינה אוכל, אמא שלהם עוזרת להם, מגדלת אותם, אמא שלהם איתם, בבית.
לא, אמא שלי לא בבית, וכשהיא בבית היא לגמרי לא בבית, לא אמא.
הייתי המון מוצאת את עצמי מאמצת לי באנשים את הדמות אמא, לפעמים, גם הייתי קוראת להם כך.
תמיד היה את הדימיון הזה למשפחה המולשמת, ו
אז מגיע הקטע שהכל הופך למושלם, שאמא מנצחת, שכולם סופסוף מחייכים באמת.
לא. לא במקרה שלי, חלפו השנים המצב הדרדר ואמא שלי נפטרה.
ופה, הכי גרוע, זה שאני יודעת מה פספסתי, אני כבר יודעת איפה טעיתי ואיפה הכל יכל להיות פשוט יותר טוב.
אבל אצלי,
כמו תמיד,
הכל מאוחר,
הכל מאוחר מידי.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply