מאניה דיפרסיה 2

מאת: חופית נגר

0

מאניה דיפרסיה – מאמר המשך

במאמר הקודם, הסברנו מה זו הפרעת מאניה-דיפרסיה וקצת על דרכי טיפול מקובלות.
במאמר זה, נדבר על ההתמודדות של הסובלים ממאניה דיפרסיה בחיי היומיום, ואיך ההפרעה משפיעה גם על סביבתם.

מאניה דיפרסיה היא הפרעת מצב רוח הפוגעת בכל תחומי חייו של הסובל ממנה.
בתחום הרגשי – תחושות שליליות כלפי ה’עצמי’ והסביבה.
הפיזי – שינויים בתיאבון, שינויים במחזורי השינה.
והנפשי – טיפול נפשי, תרופות ושינויים תכופים במצב המנטלי, המתבטאים בעליות וירידות במצב הרוח, ולעתים כוללים מצבי דיכאון קשים.

ההתמודדות היומיומית לא פשוטה ואפשר לבחון זאת ממספר נקודות מבט:

האדם מול הסביבה-

אדם הסובל ממאניה דיפרסיה, חווה קשיים לתקשר עם סביבתו,
גם במהלך הגלים של המאניה (תחושת אופוריה ממכרת המלווה לעתים בפסיכוזה),
גם במהלך הדיפרסיה (דיכאון קשה שעלול להוביל למחשבות על התאבדות, ואף נסיונות לביצוע מעשה),
ואפילו בזמן ההפוגות שביניהן.
פחד קהל, התקפי חרדה וחוסר עניין כללי תורמים רבות לתחושת חוסר האונים,
זאת לצד תחושות של חוסר מסוגלות, שיפוטיות וחוסר הבנה מצד החברה למצבו.
לכן, אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, מתקשים להחזיק בעבודות יציבות
ולשמור על תחומי עניין ותחביבים לאורך זמן.

האדם מול עצמו –

במקרים רבים, לאחר אבחנה וכתוצאה ישירה ממנה, אנשים המאובחנים עם הפרעה דו-קוטבית סובלים מדימוי עצמי נמוך, חוסר חשק וירידה עד היעלמות מוחלטת של תחומי העניין.
לעתים קרובות, התרופות הנרשמות למטופלים לא מתאימות.
זאת משום שכל אדם זקוק למינון שונה ושילובי תרופות שונים.
משום שלוקח זמן למצוא את המתאם לאדם הספציפי, הרבה חולים מפסיקים טיפול תרופתי כשרואים שאינו מסייע להם בתפקוד או בתחושות הפנימיות.
גם הפסקת טיפול נפשי תומך היא תופעה נפוצה שכן, בגלל חוסר התאמה של התרופות – האדם מרגיש שלא רואים אותו, ולכן רגשותיו בנוגע לאפקטיביות הטיפול הם שליליים וסקפטיים.
התוצאה העגומה היא, שהאדם מחפש משמעות שאבדה ולא מצליח למצוא אותה,
מכיוון שנתקל בקשיים מכל עבר.

הסביבה מול האדם –

קושי נוסף ומשמעותי שעולה, המחולק לשני חלקים עיקריים, מגיע בעיקר מהסביבה כלפי האדם.
הן מהסביבה החברתית והעבודה, שלעתים קרובות לא מבינים את המצב, או את התגובה שנגרמת ממצבי סטרס ושינויים במבנה החיים,
והן מצד המשפחה שעוברת טלטלה רגשית עם כל שינוי, מה שגורם לתחושת חוסר אונים כללית.
למעשה, המשפחה והקרובים לאדם הסובל מהפרעה דו-קוטבית, אובדי עצות ולעתים רחוקות יודעים כיצד לקבל את התמיכה הדרושה כדי לצלוח את המצב החדש.
כשהדינמיקה המשפחתית עוברת שינוי מקצה אל הקצה, זה טראומתי כשלעצמו.
אז כשהשינויים הללו מתרחשים בגלים ולפי תקופות, הדבר קשה פי כמה.
עבור המטופל עצמו, המצב בעייתי וגורם לדיסוננס.
מצד אחד הוא רוצה את חיק משפחתו, את התמיכה וההכלה, מצד שני אינו מסוגל, מבחינה מנטאלית ורגשית, לתת מעצמו ולהעניק את מה שהיה רוצה להעניק, כדי לשפר את הסיטואציה.

הטיפול בהפרעה דו-קוטבית הוא מורכב.

הטיפול התרופתי מחולק בעצמו למכלול טיפולים:
בחלקו, הוא טיפול מונע,
בחלק אחר מטפל בתופעות הנפשיות המתלוות לאפיזודות המאניות,
בחלק נוסף מטפל בתופעות הנפשיות המתלוות לאפיזודות הדכאוניות,
ויש אפילו תרופות שעוזרות להתמודדות עם תופעות הלוואי של כל התרופות הנ”ל.

יחד עם זאת, מטופלים רבים עוברים טיפולים רגשיים ומנטליים:
פסיכותרפיה, טיפול התנהגותי-קוגנטיבי, טיפולים בין-אישיים וטיפולים ממוקדי משפחה,
כדי להצליח לתפקד בצורה עצמאית, וכדי לשפר את הדינמיקה המשפחתית העלולה להיפגע בעקבות ההפרעה.
אשפוזים פסיכאטריים נדרשים רק כאשר האדם הסובל מהפרעה דו-קוטבית, עלול לפגוע בעצמו או בסובבים אותו (מתוך מאמר על שיטות טיפול מקובלות במאניה-דיפרסיה).

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply