מוטיבציה 3

מאת: חופית נגר

0

מוטיבציה

מאמר זה הוא שלישי בסדרת מאמרים על מוטיבציה

מה הקשר בין הגיל שלנו למוטיבציה?

במאמרים הקודמים הסברנו מהי מוטיבציה ומה מטרתה בחיינו.
דיברנו על כך שחלקנו מונעים יותר ממוטיבציה חיובית ואחרים ממוטיבציה שלילית.
אנו נראה כי גם הגיל משפיע על המוטיבציה שלנו, המשתנה בכל פרק זמן בהתאם לתובנה וניסיון החיים שלנו.

האם לתינוקות יש מוטיבציה?

לא רק שלתינוקות יש מוטיבציה – היצור בעל המוטיבציה הגבוהה ביותר הוא תינוק.
הסיבה לכך היא שאין לו מחסומים פנימיים שעוצרים בעדו והוא לא פועל לפי אמונות מגבילות.
הלמידה של תינוקות מתרחשת כמשחק אסוציאטיבי וחוויתי ואין להם מספיק ניסיון חיים כדי לחשוש מכישלון.
בשורה התחתונה, תינוקות הם חדורי מוטיבציה בעוצמה הגבוהה ביותר.
הם לומדים שפה, תנועות וחוקי יסוד בעולם באופן טבעי ואינטואיטיבי וכך מחזקים את גופם ומוחם.
אין תינוק יודע מהו כישלון, אלא רק הזדמנות

ילדים ובני נוער

עם הגיל, אנחנו מפתחים יותר ויותר דפוסי התנהגות המונעים מאמונות שלימדו אותנו הורינו.
מחקר שפורסם בשנת 2016 לדוגמה, מראה שיחס ההורים לכישלון הוא זה שנטמע בילדיהם ולא האמונות שלהם.
למעשה, הורים יכולים לתמוך בצמיחה ושיפור דפוסי החשיבה של ילדיהם,
אך ורק אם תגובתם לקשיי ההתמודדות תהיה מועילה וחיובית.
ילדים שנהנו מפעולת הלמידה, הצליחו יותר והגיעו לציונים גבוהים יותר.
לאו דווקא בשל מוחם החריף, אלא בשל היותם “מחוננים” מוטיבציונית.
גם בני נוער שנהנים מסביבה חיובית, יוכלו להתגבר על הקשיים והאתגרים המגיעים עם גיל ההתבגרות (הורמונים, רצון נגדי, הצורך בעצמאות ואוטונומיה) באופן דומה לזה של ילדים.
שכן קהילה תומכת וקשרים קרובים עם דמויות מטפחות, מעודדים מוטיבציה פנימית ורצון להתקדמות והגשמה.

מוטיבציה אצל מבוגרים

מוטיבציה במבוגרים מושתתת במהותה על ניסיון העבר, הטמעה פנימה ופרשנות לרגשותיהם כלפי הסיטואציה.
אם ניקח את למידת שפה שניה כדוגמה רלוונטית לילדים ומבוגרים כאחד, נוכל לשים לב להבדלים במוטיבציה הפנימית בהשוואה בין שתי הקבוצות.
המוטיבציה הראשונית הנחוצה ללמידת שפה שניה היא קריטית שכן זהו, כאמור, הצעד הראשון ללמידה אפקטיבית.
בשלב השני, מגיעה הרגולציה, התיקון העצמי.
הלמידה הופכת להיות מטלה שכרוך בה שיפוט עצמי וספקות.
אך השלב הקריטי ביותר הוא שלב ה-“אובר רגולציה”, שזהו השלב בו האדם מנתח יתר על המידה את כישלונותיו, הצלחותיו ואופן השימוש במילים החדשות, ובעצם מכניס לאותה משוואה את חוויות העבר, את החששות ואת צורת ההתבטאות בשפה הראשונית נלקח מכאן.
תרמיל חוויות העבר אצל מבוגרים הוא הרבה יותר מלא וכבד מזה של ילדים ובני נוער, ומכאן שהחשש לכישלון או איבוד מוטיבציה, קיימים אצלם במינונים גבוהים יותר.

כל שאנחנו מתקדמים בחיינו משלב הינקות, אנחנו מפנימים את חוויות העבר שלנו ונותנים להן מקום בדרך שבה אנו רואים, מקשיבים ומשתוקקים.
הסביבה התומכת שהייתה שם בשלב הילדות, הולכת ונעלמת ככל שאנחנו גדלים ומתבגרים והתפישות שלנו לגבי עצמנו מקבלות משמעות כבדה יותר מהעבר, כשאותן תפישות הוענקו לנו על ידי סביבתנו הקרובה.

לסיכום,

ישנו מושג בפסיכולוגיה שנקרא “נואשות נלמדת” – הוא מתייחס בעיקר לאוכלוסיות נחלשות שבהן אין בסיס יציב וסביבה תומכת.
כשאנחנו חיים בסביבה כזו, המחשבות שלנו יהיו שליליות מיסודן ובאופן ישיר גם תוצאות מעשינו יהיו שליליות.
“למה לטרוח?” “לא משנה מה אעשה אני אכשל”, יצעקו עלי, יתאכזבו ממני, אני לא שווה כלום.
הגשמה עצמית קורית כשיש לנו כמות משמעותית של מוטיבציה פנימית, הרצון להגיע לחיים בהתלהבות ובאנרגיות חיוביות.
על מנת שזה יקרה, דרושים לנו ארבעה תנאים עיקריים, צרכים שצריכים להתמלא על-ידי סביבה תומכת:

  • עצמאות – הידיעה שאני יכול להתמודד
  • מסוגלות – מבוססת על תחושת הישג, ניסיון חיים וחוויות עבר
  • שייכות – אני משמעותי ועושה טוב לסביבה ולעצמי
  • חוסן נפשי – ניצחתי אתגרים ואני יכול להגיב למכשולים בצורה אדפטיבית.

פריחתן של תכונות פסיכולוגיות הנ”ל תלויה בנוכחות של סביבה תומכת ומטפחת, כמו גם ההישגים הרגשיים שאנו מקבלים מקהילות תומכות שונות בחיינו.

במאמר הבא והאחרון בסדרת המאמרים על מוטיבציה, נדבר על איך אפשר להגביר את המוטיבציה שלנו ולהשתמש בה לטובת חיים מלאי הגשמה.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply