ממשבר לדרך חדשה, מאמר שלישי

מאת: חופית נגר.

0

ממשבר לדרך חדשה

מאמר שלישי בסדרת המאמרים “ממשבר לדרך חדשה”

משברים – איך מתקדמים מכאן?

במאמרים הקודמים דיברנו על סוגי משברים ושלבי המשבר על פי הפסיכיאטר יוהאן קלברג.
במאמר הזה, אנחנו רוצים להתמקד בשלבים האחרונים של המשבר, השלבים שאחרי ההלם והתגובה – שלבי העיבוד וההתארגנות מחדש.
אז באמת, השלבים האחרונים של המשבר הם השלבים בהם אנחנו מעבדים ומקבלים את מה שקרה.
זה יכול לקרות אחרי כמה שבועות וזה יכול לקרות גם לאחר מספר שנים.
הכול תלוי באופי המשבר ומעגל התמיכה.
אבל בגדול, שלב ההלם והתגובה חולפים לאט לאט ומאפשרים לנו לעבד מה שקרה ואולי אפילו לצמוח מזה.

התמודדות וטיפול

אם כי מומלץ לטפל בעצמנו עוד בשלביו הראשונים של המשבר, הרבה ימצאו שהם מוצפים מדי כדי לגשת לטיפול כזה או אחר.
הרבה גם לא מודעים לצלקות הרגשיות שהמשבר הותיר בהם.
לדוגמה – אדם שחווה תאונה קשה מאוד בצבא, ייתכן ובהתחלה המשבר יתבטא בעיקר בהיבט הפיזי.
ההתמודדות שלו תהיה ממוקדת בטיפולים פיזיים, ניתוחים ושיפור התנועה, אך כעבור תקופת זמן מסוימת, יכולים לצוף סיוטים, חרדות, דכאונות – ורק אז, הוא יבין כמה עקבות השאיר המשבר שחווה.
לרוב בשלב שאחרי ההלם והתגובה, האדם יהיה יותר פנוי רגשית לטפל ולהתמודד עם מה שחווה.
להסתכל למשבר בלבן של העיניים, ללא כל מנגנוני ההגנה הנפוצים בשלב התגובה.

ומה הלאה?

סוזן דגנס אומרת שבשלב מסוים אנחנו מתחילים להפנים שכל מצב בחיים, כולל משברים, מעצבים את הדרך שלנו.
הם כמו חוטים שארגו אותם לדמות שאנחנו היום.
היא גם טוענת שאנשים רבים, מתוך כוונה להגן על עצמם, מקטינים את עוצמת המשבר, והיא ממליצה לא לעשות כן.
למשברים בחיים יש כוח עצום והם אכן משפיעים על הזהות העצמית שלנו ומעצבים אותה מחדש.
ושלא תטעו – זה בסדר להתפרק וזה בסדר להישבר והכי חשוב – לא להלקות את עצמנו על כך שלוקח לנו זמן לחזור לתפקוד רגיל.
לתת לעצמנו את הזמן שאנחנו צריכים כדי לעבד ולעכל את מה שקרה.
עם זאת, בקשת עזרה ותמיכה היא מפתח חשוב שיכול לעזור לנו להבין ולקבל את המשבר ואיך אנחנו יכולים להסתכל על זה ממבט עתידי.

צריך לשים לב לאיזון שבין הלגיטימציה לעכל ולהכיל את מה שקרה לבין לא לשקוע (לפחות לא לפרקי זמן ארוכים).
כל דבר, החל מאכזבות קטנות ועד לאירועים קטלניים, יכול להיות חלק מהסיפור שלכם אבל חשוב להיזהר ולא להפוך את ל-“הסיפור שלכם“. זאת אומרת, כל אירוע הוא חלק מסיפור החיים אבל לתת למשבר אחד להיות ההתחלה, האמצע והסוף של הסיפור שלכם, עלול להזיק בסופו של דבר ועלול לגרום לכם לפתח אובססיה אליו.
הכי חשוב שכדאי לזכור, הזהות שלנו מתעצבת ומוגדרת על ידי התגובות שלנו לאירועי החיים ולא האירועים עצמם. בסופו של דבר, איך המשבר השפיע על ההחלטות והבחירות שלנו, איזה אדם הפכנו להיות אחריו, מה הוא שינה בחיים שלנו – זאת תהיה משמעות המשבר.

משברים כנקודת צמיחה

קיימים המון סוגי משברים, חלקם משני חיים בצורה דרסטית – אובדן, תאונות קטלניות, טראומות נפשיות ועוד.
הרבה אנשים שחוו משבר קשה כזה, חוו את המשבר כאירוע מכונן.
הם היו אדם א’ לפני המשבר ועכשיו הם אדם אחר לגמרי. והרבה מהם, בלי לשים לב, צמחו למשהו מדהים וגדול בעקבות משבר.
הסיבה כנראה טמונה בזה שכשאנחנו נמצאים הכי למטה, הכי חסרי אונים, אז אנחנו מוצאים את הדרכים הכי יצירתיות לשרוד.
ואולי התובנה ש-‘מפה אפשר רק לעלות’ עוזרת לנו לאזור יותר אומץ.

ובהחלט, קיימים מגוון סיפורים על משברים מאוד גדולים שהפכו לנקודת צמיחה למי שחווה אותם.
אנשים שאחרי פיטורים מעבודה בה הם נמצאים 20 שנה, גילו שהם יכולים לעשות דברים שעד עכשיו רק חלמו עליהם, אנשים שחוו אובדן גדול והבינו שחיים פעם אחת והחליטו לעזוב הכול ולעשות רק מה שהם אוהבים ואנשים שחוו תאונות קטלניות והיום הם בשליחות לגבי בטיחות בדרכים.

במאמר הבא בסדרה, נביא לכם סיפורים אמתיים על משברים שהפכו לנקודת צמיחה, שאנחנו מקווים שיהיו לכם להשראה.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply