מעבדות לחירות – כמה אנחנו באמת חופשיים?

מאת: חופית נגר

0

מעבדות לחירות – כמה אנחנו באמת חופשיים?

פסח בפתח ואיתו אנחנו חוגגים בשמחה גדולה את היציאה שלנו ממצרים – מה שמסמל את היציאה מעבדות וחירות – אך האם אנחנו באמת חופשיים?

עבדות במהלך ההיסטוריה

אם כי אנחנו נוטים לחשוב שמקורה בהיסטוריה רחוקה מאוד מאתנו וסיפור יציאת מצרים מסמל סוף לעבדות בקרב בני האדם.
ההיסטוריה מטיחה לנו בפנים שעבדות היא מחלה תרבותית רבת שנים.
אם נסתכל אחורה על ציר הזמן, נתוודע לסחר בבני אדם למטרות עבודה ושעבוד גם ביוון, רומא, האימפריות המוסלמיות ועד לאמריקה ואירופה של המאה העשרים.
אפילו במאה ה-21 בחלק ממדינות העולם.
במאה ה-19 היינו עדים לשימוש באפרו-אמריקאים כעבדים באמריקה.
עוד לא עברו מאה שנים מאז יפן השתמשה בנשות דרום קוריאה לעבדות.
והיהודים היו עבדים של הנאצים בגרמניה ופולין.
על פי ה-Global slavery index ב-2016 עדיין יש בעולם קרוב ל-46 מיליון בני אדם בסטטוס של עבדות.
כאשר רובם נמצאים במדינות: צפון קוריאה, אוזבקיסטן, קמבודיה, הודו, קטר, פקיסטן, קונגו ועוד.
העבדות המודרנית מתרחשת בעיקר בשלושה תחומים: בניין, עבודות בית ומין.
אז כפי שניתן להסיק, עבדות היא תופעה שמתרחשת לאורך כל ההיסטוריה, ואפשר לומר בזהירות – עד היום.

אז האם אנחנו עבדים גם היום?

האמת היא, שמדובר בשאלה מורכבת למדי ואפשר לענות עליה תוך כדי התמקדות בגישות שונות.
קיימת גישה שטוענת שאנחנו עבדים של המדינה שלנו.
כדי לאשש את הטענה, אנשים המאמינים בה מביאים דוגמאות איך המדינה מחוקקת חוקים, ובניואנסים הקטנים בשפת החוק.
היא בעצם אומרת שאנחנו, התושבים, חייבים לה – אנחנו בבעלותה.
כמו למשל, אם המדינה נותנת לנו הנחה במס,
היא, המדינה השליטה נותנת הנחה מטוב לבה, לאזרח המשועבד לה,
והוא צריך להכיר לה תודה על כך שהיא עשתה זאת.
בנוסף, כשהממשלה משתמשת במילה “הנחה”, היא יוצאת מתוך נקודת הנחה שהכסף שייך לה.
ומה שהיא מאפשרת לאזרח הקטן לשמור אצלו, זה כביכול מתנה מהם, אליו.
גם אם ניסע למדינה אחרת, נצטרך לשלם למדינה מס לצורך העניין.
וזו רק דוגמה לאיך המדינה שולטת באזרחיה.
ועולה השאלה – האם אפשר להתקיים בכלל לא גבולות שכאלה מהמדינה?

בכל מקרה, הגישה הזו טוענת שעבדות, גם אם היא לבושה בגדים מאוד יפים ומודרניים, מתרחשת גם היום וגם בעולם המערבי.

גישה אחרת טוענת שאנחנו עבדים של המחשבות שלנו.
אנחנו היחידים שיודעים מה הולך לנו בראש, והמוח יכול לחשוב מחשבה אחת בכל פעם.
לכן, אנחנו אחראיים ושולטים במה אנחנו חושבים, אם רק נהיה פתוחים ונפתח את ההבניות החברתיות אליהן התרגלנו כבר מהילדות.
לדוגמה, אדם אחד יכול לחשוב ”וואי, איזה סיוט, איזה חום היום” בעוד השני יבחר במחשבה ”וואי, איזה חום, הכביסה הולכת להתייבש צ’יק צ’ק”.
בעצם, ראיית הטוב משחררת אותנו ממחשבות מעכבות.
ככה גם יציאה מעבדות לחירות.
בעוד המוח רגיל לחשוב על השלילי (אצל כל בני האדם, כמנגנון הישרדותי), עלינו לשחרר אותו לחופשי באמצעות שינוי נקודת המבט שלו.
הגישה הזאת מתרכזת בחירות הנפש.
כמה אנחנו עבדים למחשבות, לרעיונות ולהשפעות סביבתיות וכמה אנחנו חופשיים להיות מי שאנחנו ומה שאנחנו.

הכול יחסי בחיים

בין אם אתם מסכימים עם אחת מהגישות ובין אם לא,
השאלה של האם אנחנו חופשיים היא שאלה אמורפית מדי ואפשר לדון אליה מאינספור כיווני חשיבה שונים.
מה שכן חשוב לזכור, שבסופו של דבר, הכול יחסי בחיים.
צרות של אחד הן מתנה לאחר.
בעוד אנחנו יכולים להתלונן שאנחנו “עבדים” של המדינה ושאנחנו לא חופשיים,
ישנם מדינות בעולם השלישי המכריחים את האישה להתחתן עם גבר בגיל 15 או ללבוש בורקה כשהיא מסתובבת ברחוב.

האם לא זכינו שאנחנו יכולים ללכת ברחוב בחופשיות?
לבחור בבחירות?
לבחור עם מי ומתי להתחתן, אם בכלל?
גם אם מרגיש שלפעמים אנחנו חייבים לעבוד כדי לעמוד בהוצאות או חייבים לרצות את המשפחה.
בסופו של דבר, גם אז אנחנו יכולים לבחור – איזו עבודה אני מוכן לקחת על עצמי ואיך אני עושה מה שאני אוהב בלי לתת למשפחה להשפיע על בחירותיי.
אז אולי עבדות לא נעלמה מהעולם אחרי יציאת מצרים.
אבל עלינו להכיר תודה על כל דקה בה אנחנו חופשיים להיות עצמנו וחופשיים לבחור בטוב.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply