מצא מין את מינו

מאת: חופית נגר

0

מצא מין את מינו

בחודש בו מתקיימים צעדי הגאווה, הרשת מלאה בתוכן על הקהילה הלהט”בית.
לכן, בחרנו לדבר דווקא על אלה שאחרי יציאה מהארון ,מצאו את עצמם נמשכים למין השני.
על האומץ והקושי.

בסיס הנטייה המינית של בני האדם, מורכב מקומפלקס של הטבע שלנו, ההבניות החברתיות עליהן גדלנו ואינטראקציות אנושיות.
מעבר לכך, באופן לא מודע, החברה בה אנחנו גדלים לוחצת עלינו לבחור בנטייה מינית מאוד מובהקת וברורה, ולהתמיד בה.
בפועל, רבים מבולבלים ומוצאים עצמם נמשכים לבני מינם.
לפעמים זה נובע מסקרנות ולפעמים מתוך משיכה ואהבה לאנשים מאותו המין.
אך קיים גם המצב ההפוך, שעליו כמעט ולא מדברים.
אלו שיצאו מהארון בנחרצות, וגילו בהמשך, כי הם נמשכים דווקא למין השני.
באופן מפתיע, אנשים אלו נמנעים מלשתף את הסביבה על השינוי ולהצהיר על “סטרייטיות”.
הם מתקשים “לחזור בם” ועלולים לחוות פגיעה מאוד קשה במצב הרגשי והמנטלי שלהם.

חווית הקושי

ראשית, חשוב להבין שמדובר במשבר זהות.
וכמו בכל משבר זהות, קיימת תחושה שהקרקע נשמטת מרגלינו.
כל מה שחשבנו על עצמנו, כל הסיפורים שסיפרנו לעצמנו, כל הדברים ששייכנו לזהות שלנו – משתנים.
גם בהסבת מקצוע, פירוק משפחה, חזרה בשאלה וכד’, אנחנו חווים משבר דומה בעוצמה כזו או אחרת.
כמו כן, תהליך היציאה מהארון הוא ארוך, וכזה שדורש אומץ בלתי רגיל, ולעתים, גם המון חוסן נפשי.
כאשר אנשים יוצאים מהארון, לא רק הם חווים את זה, אלא זה משפיע על כל סביבתם, המשפחה, העבודה, החברים.
אז לאחר תהליך כה ארוך, מורכב ומוצף רגשית, הם פתאום מרגישים ואומרים שהם נמשכים לצד השני?
זה מבלבל את הקרובים אליהם שתמכו בהם ויכול ליצור משקעים וחוסר אמון.
זו הסיבה, שרבים מאלו שמוצאים את עצמם נמשכים למין השני, לאחר שהגדירו עצמם כחלק מהקהילה הגאה, חווים קושי גדול להיחשף.
הם מרגישים בושה גדולה ולפעמים גם סוג של אכזבה.

הצורך להדביק על עצמנו תגיות

עם כל הפתיחות והליברליות שהביאה המאה ה-21, אנחנו עדיין מרגישים צורך לשים את עצמנו בתגיות ולהגדיר את עצמנו, וכמה שיותר מהר.
אנחנו רוצים לשים את עצמנו בגבולות נורא ברורים, בצורה שהיא כמעט אוטומטית.
מגיל קטן אנחנו מחווטים להחליט על מיניותם של בני הזוג, איך תיראה המשפחה שלנו ולאיזה מסלול קריירה אנחנו מכוונים.

לכן, קשה לנו להיות מבולבלים, וכל דקה בה אנחנו מתלבטים ושואלים שאלות, הופכת לקשה ומתישה.
אנחנו כל כך לחוצים להגדיר את עצמנו, שאנחנו לא מקבלים את זה שאנחנו פשוט… מבולבלים.

להיות מבולבלים זה טבעי, וזה בסדר.

אין שום צורך להיכנס להגדרה או תגית.
מה שאנחנו מרגישים ורוצים בנקודת זמן אחת, היא נכונה לעכשיו. ככה זה עכשיו.
אז אולי במקום למהר לצאת בהצהרה על יציאה מהארון, נחליף את הטרמינולוגיה ל-“אני נמשך לגברים”,
“התאהבתי בבחורה והחלטנו שאנחנו מתחילות מערכת יחסים”, “אולי אני הומו, אולי אני ביסקסואל, אבל כרגע אני בזוגיות עם גבר”.
החיים דינמיים, אנחנו משתנים.
אנחנו יכולים לאהוב משהו אחד ועוד כמה שנים לאהוב משהו אחר.
זה לא הופך אותנו ל-“לא יציבים” או לא נאמנים.
זה בסך הכל הופך אתכם לבני אדם שמודעים וקשובים לעצמם.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply