נקמה

מאת: אנונימית

0

נקמה

מעולם לא חוויתי בגידה. מעולם.
כשהדבר קרה,כל גופי חטף מהלומת מחץ.
כמו בפיגוע…
רק שבתפקיד המחבל- האדם הקרוב ביותר,שחשבתי שהוא כזה,בן הזוג שלי…
מזה 7 השנים האחרונות. או ככה חשבתי.
כיון שמתברר שהיה בן זוגה של אישה אחרת, במשך השנתיים האחרונות.
היו סימנים. בגודל הראש שלי. אך אותו ראש שלי,לא רצה לקבל זאת. הייתי כסומא בארובה.
גם באותו יום,בו מצאתי מכתב אהבה, המופנה לגבר שאיתי,חתום בשמה של האחרת.
גם כשנשלחו אלי תמונות ועדויות, מחברים טובים, שנתקלו בהם, יחד,מחובקים וממתיקים סודות, אחד באזני השנייה על מדרגות נעות, באיקה .

כמובן שהחברים לא רצו להיראות בפניו, לכן צילמו בסתר,את שניהם, בעוד אותם אוהבים לא שמים לב לכך.
הוא נטש אותי, פעמים רבות, במשך אותן השנתיים האחרונות.
טען שחייב להיות עם עצמו, להתאפס,לחשוב…
סיפר ששכר יחידה בקיבוץ, לשם נהג להגיע, כשרוחו סערה והיה מוכרח להיות לבד.
שיקר לי בפנים,כשזרקתי את המכתב שמצאתי, בפניו .
שיקר בקשר לתמונות שהטחתי מולו.
שיקר ושיקר, ללא מצפון. הלכתי עם הראש בקיר…
רציתי להאמין לו,למרות הסצנות, רוויות הכעס, שקרו בינינו.
הוא האכיל אותי בכפית, את כל שקריו הרעועים…
כולם הזהירו אותי. הנפתי ידי בביטול, כי הרי הוא נשבע עשרות פעמים, ש “את היחידה בחיי.
מעולם לא שיקרתי לך. את אהבת חיי”.
הייתי מטומטמת. כל כל מטומטמת!!!!!
ולשם מה? למען האהבה? איזו אהבה? הכל היה בראש שלי.
אהבתי את הגבר, שחשבתי שהוא.
עם כל הקושי, במורכבותו. לא את החלאה האמתי, שהתגלה במלא מערומיו.

הציע לי נישואין.

זאת לאחר שנטש אותי,כחודש,קודם לכן.
בכה,התחרט ולאחר שחזר- אמר שרוצה לעשותני מאושרת…
“אני צריכה שתעזור לי, להחזיר האמון בך.
שתרפא את לבי השבור מרוב נטישות”.
הוא כעס.
למחרת כתב לי ,שדחיתי אותו, זה עלבון צורב, מעולם לא הציע לאף אחת ועוד ועוד….
מתברר, שהציע.
לאותה אישה אחרת,מאותה זוגיות בת השנתיים, שניהל איתה, בקיבוץ…
“אהבת חיי”,כינה אותי.
“אני מכור לך” ועוד ועוד…
סופו של עניין, הם עומדים להינשא, במסעדה, על חוף הים.
אותו חוף, אליו נהגנו ללכת במשך שבע שנים, כל רגע פנוי.
“הים שלנו”. כינינו אותו. הוא הזהיר את משפחתו,שאף אחד לא יעז לחבל בחתונה הזאת.
חתונה הזויה, שאנשים בהלם ממנה…
המון תהיות, עלו מצד משפחתו. איך כל כך מהר, זה קורה, הרי יש לו אותי, כבת זוג בשבע השנים האחרונות…
הוא לא אוהב אותה. אמרו לי שתי בנות משפחתו, בסוד…
נראה כאילו יש פה איזו כוונה נסתרת למשהו…

לאישה ההיא יש כסף.

אחרת אי אפשר להסביר, איך הוא עומד לגור איתה, כולל שלושת ילדיה…
הוא שונא את העובדה הזאת. תמיד אמר לי,שרוצה להיות נטו, עם בת הזוג.
מה פתאום ילדים משלה?
אך כנראה משהו מריח לא טוב…
הגבר,שטען, שכל כך אהב אותי, מדבר עלי, עם משפחתו, שלמרבה המזל לא קונה את שקריו עלי….
ביקש מהם, מאמו ומבתו, שכל כך מחוברות אלי, לנתק כל קשר.
אפילו כתב בוואטסאפ של אמו שלא אצור קשר, אך מיד הבנתי שזה סגנון דיבורו,
כי אמו מעולם לא היתה כותבת כך אלי….
הכל הזוי, יותר מסרט מדע בדיוני…
המתחזה הזה, שגזל 7 שנים מחיי, מהן שנתיים בבגידה,של זוגיות כפולה, גורמים לכל גופי צמרמורות.
מצאתי את הפייסבוק שלה.

היא תירפיסטית בתנועה.
מצאתי תמונה שלו ושלה, כמו אלף תמונות שיש לי, בים, צמודי ראש…
בתמונה שלה היה כתוב : “מערכת יחסים. חדשה. מאי 2018…”.
התמונה היכתה בפני. בעוצמה. כל גופי היטלטל בסערה,שלא מניחה לי.
אני,ל מרבה הפלא, לא מקנאה בה.
היא לא יודעת איזה פסיכופת הוא!
ולא כשם גנאי. אלא ממש חולה.
אפילו בנו ובתו יודעים ואומרים זאת. הוא סכנה ממשית לגביה.
ילדיה… היא לא יודעת כלום.

היא מסונוורת,

כמו שהייתי , לפניה, ממתק הדבש, שיוצא מפיו…
כשתדע את האמת , יהיה מאוחר מדי…. הוא כמו אותה ציפור קוקייה, שמתנחלת במקומות לא שלה.
רציתי לשלוח לה אזהרה, שתנוס על חייה , מהאסון שימיט עליה ועל ילדיה.
הילדים שלי נשמו לרווחה, כשסיפרתי להם שהוא לא בתמונה יותר….
שלחתי לה הודעה בפייס. כמה דקות אחר כך- הפייס נחסם.
אני יודעת שהוא עשה זאת. שליטתו בה החלה מזמן…
הרבה מבקשים להניאה ממעשה ההתאבדות הזה, לחיות עם פסיכופת.
אך היא קורבן כמוני,כמו עוד לפני…. עם הראש בקיר.
הגבר שחשבתי שהוא,שאהבתי בהתמסרות טוטאלית, אינו מי שמתיימר להיות.
לא מה שחשבתי.

האמת הנוראית יוצאת כל רגע ורגע. הוא שוכב עם כל מי שמזדמנת.
אגב כך,חטף מחלת מין. שמעביר מאחת לשניה.
כן…גם אני נרפאת כעת,ממה שהעביר לי.
גם כעת לוקח כדורים שיעבירו לו את אותו החיידק…ללא הועיל.
הוא מכור למין, זאת התוצאה.
כך זה אצל הפסיכופתים. אובססיה למין כרוכה במחלת הנפש הזאת.
חברתי הרופאה, אבחנה, בוודאות.
למרבה האירוניה,היא מכירה אותו, כי הגיע אליה לטיפול…
אני חשה באש הבוערת בעצמותי, קמה אתה בבוקר והולכת למיטה (לא נרדמת)עם האש הזאת.

אני רוצה נקמה.

אני רוצה נקמה על אותן שבע שנים יקרות שגזל ממני.
על הונאת הנישואין, אותם הציע לי ולמחרת- לאישה האחרת.
אני לא מסוגלת להשתחרר מזה. רוצה צדק!!
אפילו אם הוא חולה בנפשו. אכזריותו חלק ממחלתו.
אני קורבן, כמו בתסמונת שטוקהולם, בה השבוי הופך תלוי בשובהו..
בדמיוני,אני מופיעה בחגיגת החתונה ההזויה (כך כולם מכנים אותה,כולל בני משפחתו),
וגורמת למהומת אלוהים שם!!
לכן הוא הזהיר את כולם שלא יעזו לספר לי.
ששום דבר לא יחבל בטירוף הזה.
כי הוא יודע,עמוק בפנים,שמשהו עלול לקרות.
כי הרי הוא סובב הכל בכחש ורמאות.
לכן מפחד כל כך…. הרי אם הכל היה “כשר”, לא הייתה לו סיבה לפחד, שיקרה משהו…
במציאות- מובן שלא אעשה דבר.
זה מתחת לכבודי. אני השפויה בינינו .

אך… מה אני עושה עם התחושה הפיזית הנוראית, שלא נותנת לי מנוחה??
אני מרגישה כמו בלון שעומד להתפוצץ.
רוצה לצרוח,להרביץ לשבור….
אך אני לא בנויה לזה.
אני,מה שמכונה “אישה טובה ועדינה,נשמה”
בתוכי- אני מתפוצצת.
מצד אחד מודה לאלוהים שניצלתי ממנו, בעור שיני.
מצד שני רוצה נקמה!!!
לא יודעת כיצד. אך שתגיע ותיפול על ראשו ההזוי והבוגד.
ממשיכה בחיי, עובדת קשה, יש לי חברים ומשפחה, אני אהובה על כולם.
הוא אדם שנוא ודוחה, שאין לו חברים, אפילו ילדיו לא סובלים אותו.
איך אנקה מעצמי את כל האנרגיות הללו??!!
כולי גועשת .
במיוחד כעת, כשאני לבד בעליית הגג ששכרתי.
הזיכרונות מאותה ללה לנד אתו, לא מניחים לי.
מענים אותי.

אני שונאת אותו כל כך.

אהבתי מסיכה, לא את מה שהתגלה שהוא, באמת…
רוצה שייחרב עליו עולמו,”חתונתו”,אולי עקב כך, גם האישה המסכנה,הכלה האומללה ,תינצל…
שהיקום יסובב הכל כנגדו.
“קארמה איז אה ביץ”.
נקמה,הגיעי ושחררי אותי,מלפיתת התמנון שלו, שאוחזת בי.
בואי, נקמה!

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply