נתינה – המפתח לאושר אמיתי

מאת: חופית נגר

0

נתינה – המפתח לאושר אמיתי

בעולם המתקדם של זמנינו, האינדיבידואל הוא המרכז.
נדמה שכל מה שחשוב זה איך אני אהיה שמח, איך אני אצליח בקריירה, איך אני אתעשר ואקנה לי בית על החוף.
אנחנו כל כך מרוכזים באושר של עצמנו שאנחנו מפספסים משהו מאוד חשוב, שאולי מרחיק אותנו מהאושר, בלי שנשים לב.
אושר אמיתי לא נמצא בכמה כסף יש לכם ולא בטייטל שלכם בעבודה – האושר נמצא בלתת לאחרים

מבחינה פיזיולוגית

אם נסתכל על ההיבט הפיזי, אלטרואיזם ונתינה אמיתית מפעילים את אזורי העונג במוח.
אלה הם אותם אזורים המופעלים כאשר אנחנו עושים משהו ממש משמח כמו להתכרבל עם בן הזוג או אפילו לאכול.
בנוסף, משתחררים בגופנו אנדורפינים שמשמחים אותנו וגורמים לנו לרצות לעזור לאחרים עוד ועוד.
יהיו מדענים שיאמרו לכם שההרגשה הזאת קיימת כדי שנרצה לעשות את פעולת הנתינה שוב.
כי מבחינה אבולוציונית, קהילה שעוזרת אחד לשני, יוצרת עולם בריא יותר, טוב יותר ושורד יותר.
זה מסביר גם למה אנחנו עוזבים הכל ועוזרים למישהו בצרה גם אם הוא האויב שלנו.
לדוגמה – שני יריבי ספורט שרק רוצים לחבל אחד לשני, אבל ברגע שאחד ייפול נפילה קטלנית, היריב שלו ירוץ מהר לעזור לו.
לעזור אחד לשני, בלי שום סיבה ובלי שום ציפייה לקבל בחזרה זהו היצר האנושי.

מבחינה פסיכולוגית

כמו כן, הנתינה לאחר יוצרת אצלנו תחושה של משמעות.
כבר דיברנו במאמר משמעות כמה תחושה זו חשובה כדי לחיות חיים מלאי הגשמה.
הרי, זה לא התנאים בעבודה או הבוס המעצבן שגורמים לכם לא לרצות לקום בבוקר.
עבודה שבה אנחנו מרגישים חסרי משמעות יכולה להוציא לנו את החשק לעבוד ולהוריד את מצב הרוח.
קיבלתם פעם מכתב תודה? מישהו עצר כדי להגיד לכם כמה עזרתם לו היום?
זה כנראה היה אחד הימים בהם הרגשתם הכי מוגשמים והכי משמעותיים.
יותר מהיום בו הציעו לכם העלאה או העבירו אתכם למשרד חדש.

“בין שאר מעלותיה של הנתינה היא העובדה שהיא משחררת את נפשו של הנותן.” – מיה אנג’לו

התנדבות

אפשר לראות זאת גם ברצון להתנדב – אנשים רבים מתנדבים גם בארץ וגם בעולם ויש שעושים זאת על בסיס קבוע.
הם לא מקבלים דבר בתמורה. או יותר נכון – שום דבר מוחשי.
אם תשאלו אותם, הם יספרו לכם שהם מקבלים הרבה מעבר.
הם חוזרים הביתה עם תחושה של מימוש עצמי וזה לבד, משפר את בריאותם ואת איכות חייהם.
זה אפילו נחקר בבית הספר לכלכלה בלונדון.
החוקרים בחנו את הקשר בין התנדבות לאושר והשוו בין קבוצת אנשים מתנדבים לקבוצת אנשים שלא מתנדבים.
הם גילו שאצל אלו שהתנדבו, הסיכוי “להיות מאושרים” גדול ב-7% מאלו שלא התנדבו.
וזה עולה עם תדירות ההתנדבויות – אלה שהתנדבו למשל פעם בשבוע, הסיכוי שלהם להיות מאושרים גדל כבר ל-16%. (נלקח מכאן)

כן כדאי לשים לב שאנחנו נותנים ממה שיש לנו ומתוך רצון אמיתי שלאחר יהיה טוב.
אין שום כוונה שתרגישו מרוקנים וחסרי כוחות או שתתנו מתוך תחושה של “אני חייב”.
אתם לא צריכים להרגיש אשמים אם אתם לא נותנים או לא עוזרים לאחר כשאינכם יכולים ובטח לא להתחשבן אחד עם השני.
כל אחד נותן כפי יכולתו ולכל אחד סל אחר ממנו הוא יכול לתת לאחרים.

לסיכום

סיימון סינק מציע שבמקום לשאול מה אני יכול לעשות בשביל שאני אהיה שמח, לשאול מה אני יכול לעשות בשביל האחר כדי שהוא יהיה שמח.
איך אני יכול לעזור.
תעזרו לחבר שלידכם להיכנס לכושר, תעזרו לחברה שלכם למצוא עבודה, תעזרו לאחים שלכם להצליח בלימודים.
ברגע שתצאו מעצמכם ותתחילו לתת ממה שיש לכם לאחרים, אז אתם תרגישו את השמחה ואת ההגשמה שתמיד חיפשתם.
לכל אחד יש מה לתת – חשוב רק לתת מתוך נדיבות אמתית.
וזה לא משנה אם עזרתם לחבר עם שיעורי הבית או שהרמתם משהו מהמדרכה כדי שאחרים לא יפלו.
כל עזרה, קטנה כגדולה, אם היא באה ממקום אמתי של רצון לעזור בלי לקבל דבר בתמורה – משפיעה לנו על הגוף והנפש באופן חיובי.

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply