ערב שבת ללא אמא

מאת: אלונה בדרכים

0

ערב שבת ללא אמא

אמא יש רק אחת. ועשרה ילדים לא יכולים לטפל בהורה אחד.
מאחלת לה אריכות ימים ובריאות איתנה. היא עוד לא בת 80.

כמעט ארבע שנים שאמי עברה לגור אצלי.
זאת הייתה בחירה זמנית לאחר נפילתה הראשונה.
מגוריה בקומה שלישית לא אפשרו לה לחזור לביתה הקטן והחמים.

חודשים עברו ואמי החלימה

אך עדיין היה קושי בעלייה במדרגות לביתה.
הזמן חלף ואמי אהבה את ההווי המשפחתי בדירתי השכורה
לצד ילדי שבאים ופוקדים את ביתי בשבתות וחגים וממש לא רצתה לחזור לביתה אפילו עם מטפלת.

מטפלת הגיעה לביתי וכעבור חצי שנה אמי החלה לפקוד את מועדון לקשיש בעיר סמוכה לעירי. ההרגשה הייתה נפלאה.
אמי שמחה ופרחה והיה כייף בלי עזרה של אדם זר שנכנס לביתי
ומפר את הפרטיות שלנו.

השמחה ביקרה אותנו במשך שנה וחצי ואח”כ מישהו החליט
שזהו מספיק ושוב אותו סיפור אמי אושפזה פעם נוספת בריאותית.
היא ב”ה התרפאה לאחר אשפוז של 13 יום
אבל איך אומרים הצרות באות בצרורות?
אמי שתחייה נפלה בבית החולים ושוב לא יכלה ללכת.
ושוב חוזר הניגון … מטפלת מהמל”ל אדם זר נכנס לחיינו
ושוב שנה בבית והבדידות חובקת
בלי חברים בלי מועדון ישיבה מול אדם אחד וטלוויזיה ואמי מודה לי על הכנסת האורחים כלבבה
והשנים חולפות ולא ממש קל.

אחד מבני שנישא לפני פחות משנה אמר שהחיים קשים מה לעשות?
השבתי שנכון לא קל אבל גם בלחם יש קשה ואוכלים אותו.
ואלוהים נותן לנו קשיים שאפשר לעבור אותם. ומתוך הקושי הזה אנחנו צומחים.

ושוב חוזר הניגון בנעימה אחרת.

בלי סיוע של היחידה לטיפולי בית
רק מטפלת אמא ואני…..
דוחפות לעשייה מדובבות שאמא תעזור לעצמה כח החורף בבדידות בבית לבד
מה יהיה בקייץ שהיום ארוך
ואני בשיא העבודה?
רוצה שמש ים וחופש…..
ואז החלטנו בעזרת אמי לשוב חלקית למועדון וחלקית עם המטפלת.. שוב שב האושר לחיקנו אך לא לזמן רב.

הפעם נפילתה של אמי הייתה הכי קשה וגורלית.

יומיים לפני ראש השנה החדשה
קיבלנו מתנה מבורא עולם
שבר באגן בצלעות וחבלת ראש .

ממשפחה סיעודית נורמטיבית הפכנו שוב להיות במשבר ועדיין אמא לא בת 80.

ושוב הבית ריק ושוב הבדידות חובקת מזכירה לך כמה אושר ואור היה כשאימא בבית.

הריצות לבית החולים ההכנה לחגים העבודה והמגורים ברכב שמשרת אותך עבודה בית חולים קניות ובית. שיגרה חדשה.
שישי שבת הראשון ללא אמא
הכיסא נישאר מיותם
קידוש עם הבנים והדמעות לא מפסיקות לבכות….עצבות שלא נגמרת.
יום ראשון ערב ראש השנה.
אני מגיעה במוצ”ש לבית החולים
מבררת על חופשה לחג.
אין מצב שנעשה חג בבית חולים.
אלוהים שומע את תפילותיי
ונמצא צדיק יעזור לי בשינוע של אמא הביתה רכב עם מעלית ואנחנו בחג בבית לשלושה ימי חופש.
ושוב השמחה גדולה האור מופץ
אמי האהובה כאובה אך מאושרת.
כל החג כמו עליה לרגל באים מבקרים והבדידות נעלמת.
וככה עוברים חודשי החגים
שבת של עצבות ודמעות.
וחגים של שמחה וששון שאימא מגיעה לחופש.

אז שלושה שבועות עברנו בבית חולים ושיקום שלא עזר בגלל החגים.
ומגיע הרגע שזורקים לנו פצצה
הסתיים הזמן או הביתה עם עובד זר או לבית אבות.

הבשורה הכבדה מדכאה אותי ואת אחי יש עוד אחים שלא בתמונה כאלה שלא ממש מכבדים הורים אבל משפחה לא בוחרים.

יחד עם אמי מחליטים על בית אבות סוג של “בית מלון” להחלמתה יכול לקחת שנים או מספר חודשים.

ושוב הבית ריק והאור כבבה
והדמעות לא מפסיקות לבכות..
לפחות מודה לבורא עולם שעדיין יש לי אמא יקרה שתחייה
ומקווה תאריך ימים ללא דמנציה או סוג של…..
(C)

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply