קללה

מאת: אנונימי

0

קללה

שלום.
אני בן 37 רווק. טבח במקצוע.
בקיצור הפרטים לא משנים מה שחשוב זה הסיפור.
בשנת 90 עליתי מרוסיה הייתי בן שמונה רק אני וההורים .
כמו כולם למדתי בבית ספר , ספורט חברים .כמו כולם.
בגיל 14 התחלתי לשתות אלכוהול ,סמים קלים, מסיבות טבע.
בגיל 16 חבר הציע לי לנסות הרואין ודי מהר התחלתי להשתמש בסמים קשים.
עזבתי את הבית ספר כמובן שלא שירתי בצבא ובגיל 18 עזבתי את הבית .

עברתי לתל אביב וכמה שנים היה טוב עבדתי למדתי חברים מסיבות בקיצור חלום שהתגשם.
עד ששום דבר לא סיפק אותי וחזרתי להשתמש בסמים קשים קוקאין הרואין.
אלפיי שקלים כל יום שהוצאתי על הסם גרמו לי מהר מאוד לכנס לחובות עתק,
לגנוב ,לחיות ברחובות ולכנס לבית סוהר.
ישבתי בסך הכל 8 שנים מאחורי סורג ובריח.
ובין לבין חייתי ברחוב.
בתחנה המרכזית הישנה והזרקתי את עצמי למוות.
ולא הייתי רחוק מלמות כמה וכמה פעמים ,ראיתי את החברים שלי מתים ממנות יתר.
המוות בשבילי היה הפטרון היחיד כדי לעצור את הגיהינום שחייתי בו.
היום תודה לאל ולהרבה אנשים ובמיוחד ההורים אני כבר לא שם.
אם תראו אותי ברחוב בחיים לא תחשבו שאני עברתי את כל זה הנקודה היא שהתמכרות זו מחלה
או קללה שנשארת לכל החיים יש מיליוני אנשים ברחבי העולם וגם בארץ שחולים
במחלה חשוכת מרפא וסופנית והיא לא מבחינה בין גזע דת מין מעמד כלכלי או השכלה
ורק 5 אחוז מצליחים לצאת מזה .

אולי תאהבו גם..

Leave A Reply