מאניה דיפרסיה

מאת: חופית נגר

מאניה דיפרסיה – מה זה?

כששומעים את צמד המילים “מאניה-דיפרסיה”, רוב האוכלוסייה תדמיין אדם שיכול לצחוק לרגע אחד ולפרוץ בבכי במשנהו. אבל למעשה מדובר בהפרעת מצב רוח המתרחשת בגלים מחזוריים כאשר בין האפיזודות יכולים לעבור שבועות, חודשים ואף שנים.
ההפרעה הדו-קוטבית, המכונה גם “ביפולר”, מקושרת למתח המלווה בקצב החיים המודרני ורק בעשורים האחרונים קיבלה את שמה הרשמי.
אך אם נסתכל אחורה בזמן נוכל לראות שההפרעה הייתה קיימת גם קודם.
זהו מצב של חוסר איזון הורמונלי במוח, ואיננו יודעים בוודאות ממה הוא נגרם או מה היה הגורם שגרם לוויסות הלקוי. בין אם מדובר בסיבתיות ביולוגית/גנטית, מאורעות חיים עוצמתיים בילדות או בבגרות או שינויים מוחשיים וסימבוליים כמו אובדן עבודה, הולדת ילד או פרידה מבני/בנות זוג.

ישנם שני סוגים להפרעה:

הסוג הראשון (type 1) נחשב לקשה יותר ומאופיין באפיזודות מאניות ודיכאונות מג’וריים וכן פסיכוזה.
הסוג השני (type 2) מאופיין בהיפו-מאניה, שזו דרגה נמוכה יותר ואינה מלווה בפסיכוזה וללא תסמינים קיצוניים. (מתוך מאמר מאניה-דיפרסיה במגזין פסיכיאטר)

אז מהי מאניה?

על אף היותה שלב שנחווה כמהנה ביותר,
המאניה היא בעצם ניסיון כושל של המוח להתנגד למצב הדיכאוני הכרוני והיא נקודת הקיצון בצד השני של הסקאלה הרגשית.

לאחר תקופת דיכאון תתחיל העלייה במצב הרוח.
תקופת חסד שבה הסובל מההפרעה יתפקד כרגיל לזמן לא מוגדר ולאחר מכן יחווה התרוממות נפש.
עבור הקרובים אליו זה עשוי להתפרש כסימן חיובי להחלמה, אך לעתים קרובות ניתן יהיה להבחין בשינויים קלים באופי. עמידה זקופה יותר, ביטחון עצמי, לקיחת אחריות בעבודה ובחיים האישיים, ואז מגיעה המאניה עצמה.

הגורם לא חייב להיות דרמטי – זה גם יכול להיות שיר שעורר רגש, משפט שנאמר לידו או זיכרון שצף ועולה לפני השטח.
במצב המאני, התסמינים קלים לזיהוי והוא מתאפיין בהתעלות נפשית,
תחושות גדלות, מחשבות שווא, הזיות שמיעתיות וויזואליות, תחושת אופוריה, שליחות וייחוד,
רמת אנרגיה גבוה, מחסור חמור בשינה ומזון, דברנות יתר, מחשבות מהירות והשילוב של השניים,
רגזנות וחוסר סבלנות, צעקות, איבוד עכבות חברתיות,
חשיבת יתר והסטת הקשב בשיחה לנושאים שוליים כמו שהיו בעלי משמעות ואמת מוחלטת, מיניות מוגברת,
פרידה מבני זוג או רצון לחזור לתקופה פשוטה יותר בחיים כמו שלבי ילדות שונים.

בוחן המציאות במצב מאני לוקה בחסר, לא בגלל שמדובר במעשים נמהרים ללא מחשבה,
אלא מפני שמדובר באדם שבמצבו הנתון לא מקבל סינון בין הדמיון והמציאות,
ומקבל את החלטותיו על בסיס העובדה שכל מה שהוא חווה ומרגיש באותו רגע הוא מוחשי וקורה במציאות.

זוכרים את הספר “ציפור הנפש”?

אז דמיינו את כל המגירות פתוחות באמצע מסיבת פיג’מות ואת הציפור לוגמת מאי-תאי לצד הבריכה.
באפיזודת מאניה, מבחינת הרפואה המערבית,
חשוב קודם כל להחזיר את המצב לאיזון כימי ולייצב את המצב,
על מנת לאפשר לאדם לחזור לחיי היומיום ולביצוע פעולות בסיסיות כמו אכילה ושינה, שבמצב המאני גופם נמנע מהן.
התרופה הנפוצה ביותר לצורך איזון יומיומי של ההפרעה הביפולרית היא ליתיום, שכן מחקרים מראים שבנוסף למסיבת ההורמונים המתרחשת במוח, יש מחסור חמור בליתיום.

ישנן גישות שונות לטיפול במאניה דפרסיה והן כוללות טיפול תרופתי קבוע,
טיפול התנהגותי חושי כמו פסיכודרמה ובמקרים קיצוניים אשפוז פסיכיאטרי.
על מנת שהטיפולים יהיו יעילים, על המטופל לקחת אחריות על המצב, להבין את ההשלכות של המחלה על חייו וחיי קרוביו ולרצות לקבל טיפול.
מטופלים רבים מפסיקים באופן עצמאי טיפול תרופתי או נפשי משלל סיבות,
מה שעלול להוות כזרז לאפיזודות נוספות.

על אף שלקיחת האחריות לטיפול היא של החולה במחלה, רצוי ואף חשוב שבני משפחה ובני זוג יקבלו כלים להתמודדות עם המצב. לחיות לצד אדם הסובל מהפרעה דו-קוטבית היא חוויה מטלטלת ועשויה להיות מפחידה,
בעיקר למי שאין את הכלים לזהות תסמינים, לדבר על הקשיים ולהרגיע במצבי קיצון.

במאמר הבא בנושא, נרחיב על אפשרויות הטיפול בהפרעת המאניה-דיפרסיה, ועל ההתמודדות היומיומית של הסובלים מההפרעה והקרובים להם.

 

הודעות (0)
הוסף תגובה